אפילו לדבר פשוט כמו ללכת ללימודים אין כוח. הייתי רוצה לשתף מה שעובר עליי בזמן האחרון אבל קשה לי אפילו לדבר. הלילה האחרון היה במיוחד מלא בדרמות והבוקר לא היה יותר טוב אז הלכתי לסבא לחפש קצת שקט. פה ושם אמא שלי התקשרה ועניתי אבל לא הצלחתי לדבר. (כתבתי לה מכתב של 4 עמודים 'בקצרה' על מה מציק לי בבית אבל זרקתי לפח כי אין טעם לנסות שהיא תבין אותי) רק שמעתי אותה והשתתקתי. אני באמת כבר לא יכול. בקושי הצלחתי לדבר בחזרה לסבא שלי וזה באמת מצב שגורם ליאוש רציני כי יש לי הרבה מה להגיד אבל פשוט אין כוח ואתה מסתובב עם מבט ריקני בעיניים, אנשים שמים לב שאני מדוכא הבוקר אבל יש דברים שאי אפשר להסביר במיוחד לא כשקשה לך באמת לסמוך על אנשים. זה כל כך פתטי שאני לא מצליח לבכות. נראה לי כבר הפעם השישית הבוקר. בזמנים כאלה שיש לי מספיק על הראש אני נוטש את הכל ומתנתק מהעולם, מחפש קצת נחמה במוזיקה אבל במקום זה חושב על שטויות כמו קשרים מהעבר ואנשים שהייתי רוצה לומר להם עוד דברים אם הייתי יודע שזאת הפעם האחרונה שנדבר. בחיי שפתאום עם כל השתיקה הזאת אני לא יודע מאיפה מצאתי חשק להקליט את השטות הזו...
http://ge.tt/963ATc82/v/0

כל כך קיטשי אבל תקוע לי בראש. אני די בטוח שזה הדבר האחרון שאמור לעניין אותי כרגע אבל כנראה מרגיע אותי להזכר בזה מאשר להתעסק במה שמחכה לי בחוץ. אני חזק, אני אעבור את זה. את הכל. שום עזרה.