לגמרי שכחתי לכתוב משהו בשבוע שעבר : ( תכננתי לכתוב ביום ראשון באינטרנט בבסיס, אבל... הוא קרס לכל השבוע. רדפתי אחרי האנשים שאחראים כדי שיתקנו את זה, אבל זה לא קרה. אז השבוע יהיו שתי חפירות. הראשונה היום.
סאקי השיגה לא מזמן את הפוקימון הזוהר הראשון שהיה לה אי פעם. בגלל שלא יכלתי לענות לה באותו רגע, החלטתי פשוט להעלות את הסיפור על הכתב כדי שכולם יוכלו לבכות איתי.


השנה היא 2002. אני גר בארה"ב לשנה, בכיתה ד'. המקום: המטבח בבית השכור שלנו. המצלמה מתמקדת בגיבור הסיפור - אני. ניתן לראות בין שתי ידי מכשיר ירקרק בעל מסך - גיימבוי קולור. אני לא זוכר מה בדיוק אני עושה באותו רגע - אני נמצא בשדות שליד העיר אקרוטיק (הערה: הייתי משוכנע שלא זכרתי את זה נכון אז גיגלתי ואני עדיין זוכר את השמות של הכל מג'וטו איך לעזאזל-*אהם*בכל מקרה), כנראה מאמן פוקימונים ברמות נמוכות מסיבה כלשהי אבל אני לא באמת זוכר.
מתחיל קרב. כמו תמיד. מוזיקת 'אזעקה' והכל, פייד משעשע של המסך, מוזיקת קרב קלאסית, נוקטאוול זוהר-
נוקטאוול פאקינג זוהר
לעזאזל, עד הרגע הזה מעולם לא ראיתי פוקימון זוהר! ידעתי שהם קיימים, אבל מעולם לא ראיתי אחד (חוץ מהגרידוס האדום, כי נו, פוקימון קריסטל). אני חייב לתפוס אותו! יש לי מלא פוקדורים, הנה הורדתי אותו לחיים אדומים, אוי תראו החיים שלו הם לא הדבר היחיד שאדום גם האור של הבטרייה אדום, מהר לזרוק פוקדור, מתנדנד פעם אחת, שתיים, מסך לבן נגמרה הבטריה לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא