לפעמים אני מרגיש שאין לי על מה לדבר עם אנשים.

אני כמעט בטוח שזו רק הרגשה אישית, כי זה לא נשמע נכון בכלל. אבל השיחות היחידות שיש לי עם אנשים בדרך כלל הן על תחומי עניין משותפים (אנימה ומנגה ושירה ותזגומים ומשחקים, ועבודה כשרלוונטי), או על נושאים נורא חשובים לי בשיחות נפש (שהן הכי מהנות, אך גם קורות הכי פחות ועם מעט אנשים). ואני בטוח שאם הייתי שואל אנשים הם היו עונים לי שלמעשה רוב השיחות הן ככה.
אז הנה, אני שואל אתכם. רוב השיחות הן ככה?

חוץ מזה... בזמן האחרון אני פחות מרגיש שאני רוצה להגיד דברים כאן. לא יודע אם זה בגלל שאני יותר ויותר מדבר עם אנשים בפלטפורמות אחרות על נושאים שחשובים לי, או שסתם אין לי חשק לכתוב. אבל לא נורא, עכשיו היה לי חשק לכתוב אז אני כותב.

בזמן האחרון שני אנשים שונים אמרו לי בלי שום אמירה קודמת ממני שאני הייתי חלק חשוב בחיים החברתיים שלהם בבסיס (שניהם השתחררו). זה מאוד... שונה לי. ומשמח. אני רגיל למחמאות על דברים שאני עושה שאפשר למדוד - מבחנים ועבודה וכד'. אבל לדעת שהייתי חלק מהחיים של מישהו גורם לי לשמחה כזו שמחממת את הלב בצורה שאני לא באמת מכיר. חבל לי שאני לא ממש יכול להיכנס לפרטים - לכן אולי אני כותב כאן פחות, כי כשאני חופר לאנשים אני יכול להרגיש בנוח לחשוף יותר.

תצפו להמשיך לראות פחות פוסטים ממני. נהניתי מאוד לכתוב פה עד עכשיו, וכשאני ארצה לכתוב בעתיד אני כנראה אפנה לכאן, אבל יש לי פחות דחף לעשות את זה בזמן האחרון.