Lemon- Kenshi Yonezu

זאת שעה מאוד רנדומלית להתחבר לפורום הזה, לול.
אז אני תרגמתי את "Lemon" כפי שרואים בכותרת ויש לי שתי גרסאות, אחת שממש נצמדת למשמעות של השיר המקורי והחריזה בה פחות עובדת ואחת שפחות נצמדת לתרגום המקורי אבל זה יותר עובד עם השיר.
*הרגע בחנתי לראות עם התרגום שלי עובד עם השיר המקורי כי תרגמתי את אחת הגרסאות לפני שידעתי מי זה בכלל קנשי יונזו ואז אני קולטת שהוא לובש עקבים ואני מנסה לא להיקרע מצחוק תוך כדי שאני שרה את המילים*
אגב שתי הגרסאות די דומות מה שבאמת שונה זה הפזמון

אוקי אז גרסה הראשונה שתרגמתי (AKA הגרסה שיותר קרובה לשיר המקורי):

אם היה זה רק חלום ישן,
כמה טוב אז הוא היה.
בלילות אני עוד חולם על אותה התקופה.
כאילו שוב חוזר אל אותו הזמן מעבר לתפיסה,
זכרונות מאובקים על כתפי מדבר שלא נעשה.

ישנה שמחה שלא תחזור, לקח זה נלמד,
ועכשיו כשאת את כבר לא נמצאת ואני שוב לבד,
עברי שהיה כה קודר ואת אותו הבהרת,
ישוב להיות אפל כעת כיוון שאת לא כאן.

ידעתי כבר מההתחלה, אין דבר שבי יפגע
יותר מאשר שאת לא תהיי לצידי.

אפילו כל העצב מאותו יום,
גם אם זה כואב שזה רק חלום,
כל טיפה מזה אני אהבתי
כי היית שם לצידי.
הריח המריר של הלימון שלא עוזב עוד את ליבי,
לא אוכל לשוב הביתה עד שהגשם יפסיק,
אפילו עכשיו את עדיין האור שלי.

בתוך האפלה, ללא מוצא,
עוקב אחרי גבך.
אני עדיין זוכר את מסגרת גופך.
ועכשיו כשאני שוב נזכר במשהו כואב,
הדבר היחיד שצף הן דמעות הלב.

איפה את היית איתן?
מה את עשית איתן?
עם אותן הפנים שאני לא מכיר.

אם את היכן-שהוא עכשיו,
נמצאת איתי באותו מצב,
בוכה עד עמקי נשמתך ולכודה לך בבדידות.
ממך יש לי בקשה אחת,
תשכחי ממני לעולם,
איני רוצה שאת תבכי,
כי זה הוא עונשי.
אפילו עכשיו את עדיין האור שלי.

אני א-הבתי או-תך יו-תר,
מש-ח-ש-בתי ש-או-כל,
ו-עכ-שיו ש-את לא כאן,
אני לנ-שום כבר לא מוכן.
ולמרות שהייתי ל-צידך,
עכשיו כל זה כמו ש-קר רך.
ולמרות מה שעשיתי בש-בי-לך,
עכשיו ממך עליי לשכוח.


אפילו כל העצב מאותו יום,
גם אם זה כואב שזה רק חלום,
כל טיפה מזה אני אהבתי
כי היית שם לצידי.
הריח המריר של הלימון שלא עוזב עוד את ליבי,
לא אוכל לשוב הביתה עד שהגשם יפסיק,
כמו חצי פרי שנחתך עוד לפני שהוא הבשיל,
אפילו עכשיו את עדיין האור שלי.





גרסה 2:
אם היה זה רק חלום ישן, לא הייתי אז נפגע,
שתדעי, אני עוד חולם עלייך, ואני נרגע.
אילו יכולתי רק לחזור בזמן לפני שהמחסום נבנה,
לא היה אבק חלומות על כתפי, כי דבר אז לא קרה.

ישנה שמחה שלא תחזור, לקח זה נלמד,
השיעור הכואב ביותר מטעות, אני שוב לבד.
עברי שהיה כה קודר ואת אותו הבהרת,
ישוב הוא להיות אפל כעת כיוון שאת לא כאן.

ידעתי כבר מההתחלה, אין דבר שבי יפגע
יותר מאשר שאת לא תהיי לצידי.

גם אם הסיפור נגמר בעצב,
ושיר הכאב יוצא מקצב,
דעי לך בליבי, אותך אהבתי, כל דקה שם לצידי.
הריח המריר של הלימון שלנפשי לא עוזב אותי,
עד שהמטר יפסיק לא אוכל לשוב אז לביתי,
אפילו עכשיו את עדיין האור שבלבבי.

בתוך האפלה, ללא מוצא,
עוקב אחרי גבך.
אני עדיין זוכר את מסגרת גופך.
ועכשיו כשאני שוב נזכר במשהו ממך,
הדדמעות הארורות לצוף, לא פוסקות כלל הן.

איפה את היית איתן?
מה את עשית איתן?
עם אותן הפנים שאני לא מכיר.

אם את היכן שהוא עכשיו, נמצאת איתי באותו מצב,
בוכה גם את על שברון ליבך ומסתגרת בביתך,
תשכחי ממני בבקשה, בליבי המשאלה.
אל נא תבכי כי לא מגיע לך הכאב שלי,
אפילו עכשיו את עדיין האור שבלבבי.

גם אם הסיפור נגמר בעצב,
ושיר הכאב יוצא מקצב,
דעי לך בליבי, אותך אהבתי, כל דקה שם לצידי.
הריח המריר של הלימון שלנפשי לא עוזב אותי,
עד שהמטר יפסיק לא אוכל לשוב אז לביתי,
כמו חצי פרי שנחתך עוד לפני שהוא הבשיל.
אפילו עכשיו את עדיין האור שבלבבי.