Shoujorei (Ghost Girl) - Mikito-P

*אזהרת תוכן: אובדנות, בריונות, דיכאון, מוות ועוד דברים עצובים*
(כן השיר נשמע כמו שיר קיץ מתוק וקליל, אני יודעת, אבל הוא עצוב. אם אתם רגישים בבקשה שימו לב לאזהרה לפני הקריאה!)

אז את השיר הזה שמעתי היום לראשונה, בביצוע המצורף כאן למטה, ופשוט ממש התקשתי לעצור את עצמי מלבכות. יש לו המון פרשנויות, ככל הנראה מבוסס על דרמה יפנית משנות ה-90 באופן מאוד חופשי (שם הדמויות היו שני בנים). לא משנה מה הפרשנות, בבירור מדובר בשיר מאוד טעון רגשית שמלווה באבל, אובדן, האשמה וגעגוע. מערבולת של רגשות שניסיתי להעביר כאן, ואני לא יודעת אם הצלחתי מספיק טוב, אבל אני מקווה שתאהבו!

כמה ניואנסים מעניינים שגיליתי תוך כדי מחקר על השיר:
1 - להניח למישהו אגרטל עם פרחים על השולחן בכיתה זה לרוב משהו שיעשה אם מישהו מת, ולכן להניח למישהו אגרטל על השולחן זאת למעשה סוג של בריונות (סוג של "אתה צריך למות")
2 - בסוף: רוח שמפנה אצבע, קצת כמו "את הבאה בתור", אבל אולי יש כאן גם אלמנט של האשמה (ראו 3)
3 - לא ממש ברור לי כמה דברים בסיפור הזה, כי ראיתי פרשנויות שאמרות שיש כאן כוונה לזה שהדוברת בעצם גרמה להתאבדות של אותה נערה, למרות שבבירור יש להן קשר מאוד קרוב (אולי אפילו רומנטי?)

השתדלתי להשאיר דברים עמומים כדי לאפשר לכם לפרש איך שאתם רוצים~
(בראש שלי כן היה כאן קשר רומנטי מסוים, אבל, שאולי ההדחקה שלו גרמה לבריונות, או אולי חוסר ההדדיות שלו?)


והמקור: ממש כאן


(~צחוק~)

בשנייה חוש-ייך זועקים
נדחקת, כמו עכבר, במנוסה מחתולים
כעת, כשייאוש התגבר לתהומות
את קופצת אל מפגש המסילות

כן, כי את חברה שלי
קדימה, קחי נא את, כף ידי
כן, את כה בודדה, בפנים
ואין לך אף מקום, נכון?

אבל למרות, כל, אותם דברים
יחד, נאהב, זו את זו

זה חוזר שנית:
פלא~שבק,
ואז אור, בוהק
ודמותך שלעולם לא תחזור
התליון
נח לו ב-רפיון
את תאומו אצלי לא יזכור
נ-ערה
שלבן עורה
אט הזהיב באור של שמש קיצית
ארצה רק שאותי
תמשיכי לרדוף עד לסוף החיים

משהו בי אט בוער לו מבפנים
צלצול של ספטמבר, בעוד יום לימודים
אגרטל ש-נח לו, כמעט כמו מטרה
אם אני התחלתי, לא הייתה ברירה

כן, את האשמה בכל
ראי כיצד אני כאן היום
כן, כה כואב לך מבפנים
ואת צריכה עזרה, נכון?

בעדינות, את, גב כף ידך
אז נשקתי קמעה


המפלצות, ההן, 
המצחקקות
שאת טופריהן בעוז נועצות
לא מרפות
עד שמסתפקות
חצאיתך קצת זזה
ז-עקה
שפילחה שתיקה
הדהדה פתאום ב-קיץ חמים
מתוך חלון כיתה
הישר לכחול השליו שבמרומים

("כי את חברה שלי")

כן, כי את חברה שלי
קדימה, קחי נא את, כף ידי
כן, את כה בודדה, בפנים
ואין לך אף מקום, נכון?

אולי כעת ב-עולם שקוף
יחד, נאהב, זו את זו

זה חוזר שנית:
פלא~שבק,
ואז אור, בוהק
ודמותך שלעולם לא תחזור
התליון
נח לו ב-רפיון
את תאומו אצלי לא יזכור
נ-ערה
שלבן עורה
אט הזהיב באור של שמש קיצית
ארצה רק שאותי
תמשיכי לרדוף עד לסוף החיים

יד שקופה
באצבע מורה מצביעה, לכיווני

(אה~~
נהנהנהנה~)

הקטע עם האגרטל זה מעשה בריונות כל כך "עדין" לכאורה, שזה מדהים לחשוב עד כמה הוא כנראה עוצמתי בשביל הקרבן שחווה אותו.
מילים יפות מאוד, אהבתי במיוחד את התיאורים בפזמון.

וגם הכרתי שיר חדש, אני מניח

H0ntouNi כתב:הקטע עם האגרטל זה מעשה בריונות כל כך "עדין" לכאורה, שזה מדהים לחשוב עד כמה הוא כנראה עוצמתי בשביל הקרבן שחווה אותו.
מילים יפות מאוד, אהבתי במיוחד את התיאורים בפזמון.

וגם הכרתי שיר חדש, אני מניח

תודה רבה!
ובהחלט, זה מעשה כל כך "עדין" שבהתחלה לא הצלחתי להבין איך זה מתקשר ליתר השיר, עד שניסיתי קצת לחפור ולחפש פירושים! (אחר כך מצאתי עוד תיאורים במדיה, כמו מנגות למשל, שבהן זה קרה, אז כנראה שלקורא היפני זה היה יותר מובן מאליו. אבל כן, אחרי שמבינים את זה - זה עוצמתי ממש ומלא ברוע)