בלייז- מקטע #2

2017-12-09, 21:50

בס"ד

ייתכן וייקח קצת זמן עד שאוכל להשלים עוד תזגומים, אז הנה:
עוד פרק, לעניות דעתי המשוחדת אחד מהנחמדים יותר שיצאו לי בינתיים. תהנו. 3:

----*----*----*----

אדגר היה אמור לחזור לארוחת ערב בשש וחצי. הוא לא תכנן לסיים את היום מצידו השני של השער.

לוק הציע שישחקו היום במכתש החיצוני. זה היה רעיון לא רע; יום הלימודים הסתיים מוקדם והיה להם שפע של זמן לטייל בנוף הירחי. סלילי ערפל התערבלו בינות לסלעים, והשמיים הלכו והתכהו. בעונה זו החשכה ירדה מוקדם, אך האדמה הגיבה וזרחה בנוגה כסוף, מטילה אורות וצללים דמיוניים על האבנים המזדקרות. הנוף היה מכושף.

"זה נראה כמו כוכב אחר," לחש לוק, חיוך שלא סר ממנו מעולם פרוש על פניו.
"למה אנחנו לוחשים?" לחש אדגר בתגובה.
"ששש... זה מושלם, לא? החלל החיצון הוא דבר מסתורי. אם נדבר כאן בקול זה יהרוס את כל הקטע."
"אם באמת היינו בחלל, אי אפשר היה גם ללחוש," סינן אדגר, אבל גם הוא היה מרותק למראה החוץ-עולמי שנמתח סביבם. הוא בעט קלות בקרקע והסיט אבן חצץ ממקומה.
האבן קיפצה והשמיעה קול צלצול מהדהד.
אדגר קפא. הוא הביט בלוק, וזה השיב אליו מבט מבולבל, שנדד מאדגר אל האדמה.
"אבנים... לא אמורות להישמע ככה, נכון?" הוא אמר, ושכח לגמרי ללחוש.
אדגר התכופף והרים את חלוק החצץ. הגוש הקטן לא הרגיש כמו אבן בין אצבעותיו. הוא היה עשוי מתכת.
"קווול," אמר אדגר והביט בו מקרוב. עיניו בהקו יחד עם המתכת באור הירח. "לוק, אני חושב שמצאתי כסף!"
לוק הביט בגוש בריכוז. "לא... לפני רגע זו היתה אבן," הוא מלמל.
"מה? לא נכון! תראה, זה כסף במאה אחוז! לא שמעת את הצלצול?"
לוק הרים את ידו באוויר לאות הס, והסתכל למטה.
"שמעתי אותו. תראה."
אדגר הביט גם הוא, ואז הסתובב על עומדו ובהה בהשתאות.
המכתש החיצוני כולו, ממקום עומדם ועד לקצות הטבעת הענקית שהקיפה את העיר, החל בגרגרי החול וכלה בזקיפי הסלע הגבוהים ביותר- הכל היה עשוי כסף טהור. הזוהר הלבן עלה מכל משטח גלוי, ובאוויר ריחף צליל כמעט בלתי נשמע, כמו הד של פעמון זכוכית.

"לא פלא שקוראים לה ארג'נט," אמר אדגר. בין האורות והצללים שהוטלו עליה, גם העיר עצמה נראתה עשויה מתכת יקרה.
הוא ולוק החליפו מבטים. מה גרם לתופעה הזו להתרחש פתאום?

אדגר הסתובב בחזרה, ונעצר במקום.
מול פניו, במרחק פחות משלושים סנטימטרים, ריחף קו לבן אנכי.
רסיסי אור ריצדו לאורכו. משהו בו לא הסתדר עם הסביבה, ולא רק העובדה שהוא היה תלוי באוויר. האור שהסתנן מתוכו נראה פחות כסוף ויותר... צבעוני.
למרות הערב הקריר, אדגר חש בחמימות בוקע מתוך האור, וגם- אולי רק דמיין זאת- משב אוויר קל.

"לוק?" הוא אמר בזהירות, כשהקו החל להתארך באיטיות כלפי מעלה ומטה. חברו הסתובב בדיוק כשקצהו התחתון של הקו נגע בקרקע.
לוק פלט קריאת פחד וניסה לסגת צעד לאחור. הוא מעד על הקרקע החלקה, ניסה לשלוח את ידו ולהיאחז במשהו-
-וידו התנגשה בגבו של אדגר והדפה אותו קדימה.
אדגר נזרק היישר אל מרכז הקו. הוא התכונן להנחית את רגלו השמאלית על האדמה ולהשיג מחדש את שיווי משקלו, אך כשפגע בקו התברר שאין יותר קרקע מתחת לרגליו.
הקו התרחב בן רגע לחריץ, ומחריץ לפתח פעור. אור נשפך דרכו, אור מסנוור; ואדגר, שעצם את עיניו לעומתו, נפל דרכו.

לוק נחת על אחוריו. "אדגר!" הוא קרא, מבוהל, והושיט את ידו-
-והשער נסגר, קרס לתוך עצמו כמו תמונה על מסך ונעלם לתוך החושך, מותיר אחריו רק תמונות צרובות על גבי הלילה, שהלכו והיטשטשו.
לוק נותר לשבת מול המקום בו נעלם חברו הטוב ביותר, המום, גם שעות לאחר שהכסף הטהור הפך בחזרה לגושי עפר והוריו באו לקחת אותו הביתה.

אדגר הביט סביבו.
הוא נחת על ידיו וברכיו על משהו רך, ירוק ומתנועע. אור שטף הכל, והוא חש סחרחורת.
באגרופו היה דבר-מה קשה. אדגר פתח את כף ידו, ושם נח חלוק אבן כסוף וקטן.
בעוד הוא מתבונן, כמו כפור מפשיר, כתמי הכסף המעטים שעוד עיטרו את האבן הצטמצמו ונעלמו.

----*----*----*----

בלייז- מקטע #2 Tumblr_oeque8MGap1te1g9no1_540

בלייז- מקטע #2 Tumblr_oeque8MGap1te1g9no1_540

((הערת הכותבת\מאיירת\מלחינה\מחבבת: אדגר הוא ילד-קרן-שמש בן עשר, וכאן מתחיל המסע שלו לחיפוש חצי ממשפחתו האבודה על פני קצוות תבל... או קצה מסוים שלו. שאלות טריוויה ודומותיהן ייענו בשמחה!))
really

2017-12-10, 09:02

אוקיי אני *כל כך* נהניתי מזה. כתיבת הדיאלוגים שלך קסומה ומרעננת, הנשמה שלי הייתה ממש זקוקה לזה. אני חייבת לציין שזה גם מביא לי מוטיבציה רצינית לכתוב יותר, כמו שהייתי עושה פעם בימי הזוהר שלי ;;
בכל מקרה, הדמויות שלך מקסימות ויקרות ותמשיכיתמשיכיתמשיכי. הם חשובים ממש!
(מה גם שהציורים האלה, אני מעריצה אותך כל כך ;; הם סריוסלי מדהימים ממש)

2017-12-10, 10:14

WingsOfLightLegend כתב:אוקיי אני *כל כך* נהניתי מזה. כתיבת הדיאלוגים שלך קסומה ומרעננת, הנשמה שלי הייתה ממש זקוקה לזה. אני חייבת לציין שזה גם מביא לי מוטיבציה רצינית לכתוב יותר, כמו שהייתי עושה פעם בימי הזוהר שלי ;;
בכל מקרה, הדמויות שלך מקסימות ויקרות ותמשיכיתמשיכיתמשיכי. הם חשובים ממש!
(מה גם שהציורים האלה, אני מעריצה אותך כל כך ;; הם סריוסלי מדהימים ממש)

בס"ד

תודה רבה! שימחת אותי כל כך!! 3>
רוב הקטעים הכתובים שלי באמת חדשים נורא יחסית, כי עד לפני חצי שנה וקצת לא העזתי להעלות אותם על הכתב מחשש להתפתחות עתידית נוספת. ;;6v6 אבל לאט לאט, אני מקבלת את האומץ בחזרה- והרווחתי המון ציורים בדרך. ^^
אני נהנית ממש לקרוא גם את הכתיבה שלך! יש בה משהו עמוק, רציני ונדיר, כמעט עתיק. השטותניקיות שלי ושל ה*בלייזינג באנץ'* שלי מתנגשת עם זה די חזק, ועדיין- זה כיף ויוצא דופן! ועכשיו עוררת את הסקרנות שלי לגבי כתיבת ימי הזוהר שלך. (0A0)

2017-12-10, 18:28

Shomps כתב:

WingsOfLightLegend כתב:אוקיי אני *כל כך* נהניתי מזה. כתיבת הדיאלוגים שלך קסומה ומרעננת, הנשמה שלי הייתה ממש זקוקה לזה. אני חייבת לציין שזה גם מביא לי מוטיבציה רצינית לכתוב יותר, כמו שהייתי עושה פעם בימי הזוהר שלי ;;
בכל מקרה, הדמויות שלך מקסימות ויקרות ותמשיכיתמשיכיתמשיכי. הם חשובים ממש!
(מה גם שהציורים האלה, אני מעריצה אותך כל כך ;; הם סריוסלי מדהימים ממש)

בס"ד

תודה רבה! שימחת אותי כל כך!! 3>
רוב הקטעים הכתובים שלי באמת חדשים נורא יחסית, כי עד לפני חצי שנה וקצת לא העזתי להעלות אותם על הכתב מחשש להתפתחות עתידית נוספת. ;;6v6 אבל לאט לאט, אני מקבלת את האומץ בחזרה- והרווחתי המון ציורים בדרך. ^^
אני נהנית ממש לקרוא גם את הכתיבה שלך! יש בה משהו עמוק, רציני ונדיר, כמעט עתיק. השטותניקיות שלי ושל ה*בלייזינג באנץ'* שלי מתנגשת עם זה די חזק, ועדיין- זה כיף ויוצא דופן! ועכשיו עוררת את הסקרנות שלי לגבי כתיבת ימי הזוהר שלך. (0A0)

אעעע תודהההה