סיפורה של ממלכת התזגומים

שימו לב! אני מכריזה על פתיחת נושא מיוחד מאוד! (היב, תנעץ..)

אז ככה, איכשהו הגענו למצב שבו הפכנו את הפורום לממלכה וחילקנו תפקידים בין חברי הפורום. זה נשמע לי מגניב, אז חשבתי לכתוב על זה סיפור קצר. (ברגע שיהיה לי זמן...)
כמובן שגם אתם יכולים לכתוב בעצמכם, זה לא הסיפור שלי... כתבו על הממלכה שלנו ושלחו לפורום כדי שכולנו נוכל להנות מהסיפור שלכם. אתם יכולים גם לצייר. מה שבא לכם!
תרגישו חופשי ללכת עם הסיפור לאן שבא לכם ו/או להציע כל מני רעיונות לעלילה.

ורק כדי שנהיה סגורים על הדמות של כל אחד, כל אחד מאיתנו יכתוב על עצמו קצת.
אני אתחיל. אין לי הרבה רעיונות כרגע, אז אתם תמיד מוזמנים להוסיף רעיונות להרחבה על הדמות.

שם: בשטח הממלכה - ספיר. מחוץ לשטח הממלכה - דרקון הספיר.
תפקיד: האבירה של המלכה.
הכשרה: לחימה בחרב, ירי בחץ וקשת, מאומנת בקרב מגע.
סיפור רקע: השתייכה לפשוטי העם טרם הפכה לאבירה של המלכה. שאפה להיות לוחמת וזכתה להיות בין הבנות הבודדות שהתקבלו לאימוני האבירים. אט אט התחזקה, עד שלבסוף הפכה ללוחמת מיומנת שגברה בכוחה אפילו על החזקים שבאבירים. המלכה ווינגס לקחה אותה תחת חסותה לאחר שבאחד מסיוריה בעיר ראתה את ספיר מביסה בקלות חבורה של שודדים, שבדיוק סיימו לשדוד מסבאה בקרבת מקום ואיימו על חייהם של שני ילדים ששיחקו שם. ספיר עברה לשרת בארמון והפכה לחברה של המלכה (למרות שלעולם לא תאמר זאת בציבור, בשל מעמדה של המלכה). היא תמיד התלוותה אל המלכה כאשר זו יצאה משטח הממלכה. ספיר הגנה על המלכה בחירוף נפש ועם הזמן נודעה בשטחים שמחוץ לממלכה כ"דרקון הספיר", בשל שריונה הכחול כהה הבוהק, עליו חרוט דרקון גדול, ובשל תנועותיה הקטלניות עם חרבה. פעמים רבות הוצבה מחוץ לחדר הכס לשמירה, שם פגשה את האביר של המלך, אתו פיתחה קשרי ידידות. המכנה המשותף העיקרי של שניהם היה העובדה ששניהם הופקדו לשמור על בן מלוכה שנטה לעשות לא מעט פדיחות...

זהו בינתיים.
עכשיו תורכם.
אני אשמח אם תוסיפו קריטריונים... ^_^
בהצלחה!

סיפור יפהפה ומרתק, אני ממש רוצה לדעת איך זה יכול להתפתח ^^

שם: בשטח הממלכה - המלכה ווינגס. מחוץ לשטח הממלכה - ווינגס, ווינגי, כנפיים.
תפקיד: שליטת הממלכה הבלתי מעורערת לצידו של המלך.
חזון: להגן בחירוף נפש על שפת הקודש ולתזגם את השירים האהובים ללא הבדלי שפה, סגנון או לחן.
סיפור רקע: המלכה ווינגס הגיעה מן העננים אל פני האדמה מפני שאהבה את העולם הזה ואהבה את מוזיקה שבו. הנערה שסתם הייתה ילדה מכונפת פגשה באדם שלימים הפך לביות המלך האדיב עידו, ויחד הם יצרו ממלכה מפוארת של תזגומים. המלכה דוגלת בשלום, צדק ואהבה, אבל לעיתים עשויה להשתגע ולקרוא "ערפו את ראשו" בלי כוונה. אל דאגה, היא תתחרט מיד ותבקש סליחה. המלכה אוהבת מאוד עוגיות ודברים חמודים, אוהבת להתבונן בשמיים אליהם תמיד הייתה שייכת, ובעיקר אוהבת את כל נתיניה החביבים 3:

~WingsOfLightLegend~ כתב:סיפור יפהפה ומרתק, אני ממש רוצה לדעת איך זה יכול להתפתח ^^

שם: בשטח הממלכה - המלכה ווינגס. מחוץ לשטח הממלכה - ווינגס, ווינגי, כנפיים.
תפקיד: שליטת הממלכה הבלתי מעורערת לצידו של המלך.
חזון: להגן בחירוף נפש על שפת הקודש ולתזגם את השירים האהובים ללא הבדלי שפה, סגנון או לחן.
סיפור רקע: המלכה ווינגס הגיעה מן העננים אל פני האדמה מפני שאהבה את העולם הזה ואהבה את מוזיקה שבו. הנערה שסתם הייתה ילדה מכונפת פגשה באדם שלימים הפך לביות המלך האדיב עידו, ויחד הם יצרו ממלכה מפוארת של תזגומים. המלכה דוגלת בשלום, צדק ואהבה, אבל לעיתים עשויה להשתגע ולקרוא "ערפו את ראשו" בלי כוונה. אל דאגה, היא תתחרט מיד ותבקש סליחה. המלכה אוהבת מאוד עוגיות ודברים חמודים, אוהבת להתבונן בשמיים אליהם תמיד הייתה שייכת, ובעיקר אוהבת את כל נתיניה החביבים 3:

חמוד~ ^_^
את כאילו מלאך מהמרום שבא לגאול את כולנו. הקרבה למען עתיד טוב יותר!

אני לא בטוחה שהבנת אותי כל כך, אז הנה הבהרה:
הסיפור מתרחש בעולם אחר. הוא מבוסס מבחינת היסטוריה. כשאני מתייחסת לממלכת התזגומים, אני מתייחסת לממלכה שעדיין לא מצאתי לה שם מתאים, ושהיא מתקיימת בשטח מסוים ומכילה את חברי הפורום, לא את העיסוק שלנו כמתזגמים. פשוט דמויות כבסיס לסיפור חדש.
כמובן שאם את רוצה ללכת דווקא לכיוון הזה, אני לא מתכוונת לעצור אותך! כל אחד והכיוון שלו. זה כל הרעיון בהצעה שלי שכל אחד יכתוב את הסיפור לפי נקודת מבטו. רק רציתי לוודא שהבהרתי את הכיוון שלי. ^_^

חביב ביותר, אהבתי את הרעיון

שם: בשטח הממלכה - מוגן. מחוץ לשטח הממלכה - הוא בא לבד
תפקיד: בן לוויה של המלך
הכשרה: אף אחד לא יודע... (ולפעמים זה לא ברור גם לו)
סיפור רקע: היו היה אדם מארץ הסטודנטים שכשל בכל אשר עשה. מידי יום יצא האדם להגן על העיר ממפלצות אימתניות בשם אינטגרלים אך האינטגרלים הביסו אותו וטרפו עוד אחד מאנשי העיר. כך היה ממשיך כל חייו, אך יום אחד, בדרכו לעוד מפלה בידי האינטגרלים הנוראיים, ראה האדם אור יורד מהשמיים ומתוך האור הופיעו כנפיים. "אלוהים?" שאל האדם והאור המכונף ענה לו "קרא לי ווינגס".

ווינגס המשיכה: "היה לי ממש משעמם בשמיים ונראה שיש לכם משהו ממש מגניב בשם מוזיקה בעולם הזה, אז באתי". "הכל טוב ויפה, אבל עולמנו סובל ממפלצות נוראיות וכבר שנים רבות אף אחד לא שמח והשמיעה מוזיקה" אמר האדם. "ובכן זה בלתי נסבל" רטנה ווינגס "אטיל מיד כישוף שיעלים את כל המפלצות ויעשה אותך יותר משעשע, אתה משעמם אותי" ולפני שהאדם יכל להגיב, ווינגס הטילה את הכישוף והאינטגרלים נחתמו בתוך גופו של האדם שמיד הפך לסנאי תלת ראשי עם שלושה זנבות. לאחר 5 שניות בדיוק ווינגס התחרטה על החלטתה והכריזה "יש להיפטר מיד מהמטרד הזה ולערוף את ראשו" ואז הגיע לוחמת מוזרה שזכתה מאוחר יותר לכינוי דרקון הספיר וערפה מחצית מראשיו בהינף חרב.

כמובן שווינגס התחרטה שוב וציוותה על הלוחמת לבטל את המעשה אך הלוחמת אמרה "את לא חושבת שזה קצת מאוחר מידי?" אז ווינגס חשבה שנייה ואמרה "אז תשלימי לו את הראשים בסלוטפ, אף אחד לא ישים לב" וכך נולד מוגן. כדי לפתור את הבלאגן הגדול שיצרה, מחקה ווינגס את זכרונם של המעורבים במקרה והעניקה למוגן קטר כדי להרגיש טוב יותר עם עצמה. שנים רבות חלפו ומוגן קיבל הזמנה מחבר ותיק שנהפך זה עתה למלך להפוך לשומרו האישי, אך לאחר שראה המלך את מראהו החדש של מוגן הפך אותו לליצן החצר שלו , מה שלא מנה מאנשים מסוימים לחשוב שהוא אבירו של המלך.

ספיר, הבנתי את הכוונה שלך, אבל בכל זאת רציתי לאפיין את דמות המלכה לפי זה ^^

מוגן -אתה לא מבין כמה צחקתי ממה שכתבת XDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDD
אני חייבת לנשום שנייה... XD

DarkMugen0 כתב:חביב ביותר, אהבתי את הרעיון

שם: בשטח הממלכה - מוגן. מחוץ לשטח הממלכה - הוא בא לבד
תפקיד: בן לוויה של המלך
הכשרה: אף אחד לא יודע... (ולפעמים זה לא ברור גם לו)
סיפור רקע: היו היה אדם מארץ הסטודנטים שכשל בכל אשר עשה. מידי יום יצא האדם להגן על העיר ממפלצות אימתניות בשם אינטגרלים אך האינטגרלים הביסו אותו וטרפו עוד אחד מאנשי העיר. כך היה ממשיך כל חייו, אך יום אחד, בדרכו לעוד מפלה בידי האינטגרלים הנוראיים, ראה האדם אור יורד מהשמיים ומתוך האור הופיעו כנפיים. "אלוהים?" שאל האדם והאור המכונף ענה לו "קרא לי ווינגס".

ווינגס המשיכה: "היה לי ממש משעמם בשמיים ונראה שיש לכם משהו ממש מגניב בשם מוזיקה בעולם הזה, אז באתי". "הכל טוב ויפה, אבל עולמנו סובל ממפלצות נוראיות וכבר שנים רבות אף אחד לא שמח והשמיעה מוזיקה" אמר האדם. "ובכן זה בלתי נסבל" רטנה ווינגס "אטיל מיד כישוף שיעלים את כל המפלצות ויעשה אותך יותר משעשע, אתה משעמם אותי" ולפני שהאדם יכל להגיב, ווינגס הטילה את הכישוף והאינטגרלים נחתמו בתוך גופו של האדם שמיד הפך לסנאי תלת ראשי עם שלושה זנבות. לאחר 5 שניות בדיוק ווינגס התחרטה על החלטתה והכריזה "יש להיפטר מיד מהמטרד הזה ולערוף את ראשו" ואז הגיע לוחמת מוזרה שזכתה מאוחר יותר לכינוי דרקון הספיר וערפה מחצית מראשיו בהינף חרב.

כמובן שווינגס התחרטה שוב וציוותה על הלוחמת לבטל את המעשה אך הלוחמת אמרה "את לא חושבת שזה קצת מאוחר מידי?" אז ווינגס חשבה שנייה ואמרה "אז תשלימי לו את הראשים בסלוטפ, אף אחד לא ישים לב" וכך נולד מוגן. כדי לפתור את הבלאגן הגדול שיצרה, מחקה ווינגס את זכרונם של המעורבים במקרה והעניקה למוגן קטר כדי להרגיש טוב יותר עם עצמה. שנים רבות חלפו ומוגן קיבל הזמנה מחבר ותיק שנהפך זה עתה למלך להפוך לשומרו האישי, אך לאחר שראה המלך את מראהו החדש של מוגן הפך אותו לליצן החצר שלו , מה שלא מנה מאנשים מסוימים לחשוב שהוא אבירו של המלך.

XDDD מטורף... אתה מטורף לחלוטין וללא כל ספק! XD
סיפור מגניב. אהבתי את הרעיון של מפלצות האינטגרלים. XP
ואהבתי את זה שווינגס כלאה אותן בתוכך. יש לזה כל כך הרבה פוטנציאל...
רק בעיה אחת: אני הפכתי לאבירה של ווינגס רק לאחר שהיא הפכה למלכה ושהיב הפך למלך...
ורק כדי שיהיה ברור: אתה האביר של המלך? כי כבר דיברנו על זה ואני לא זוכרת אם זה אתה או ג'י...

מה הקטע של "מלחמהאקאטה"? ולמה זה מופיע אצל כולם??

אין לי כ"כ הרבה לכתוב על תפקידי אז נא לא להרוג אותי (ואם יש למישהו משהו להוסיף, כל תוספת תתקבל בברכה, אלא אם זה פיתה.)

שם: בשטח הממלכה-סאקי מחוץ לשטח הממלכה-ארינה
תפקיד: אבירה כושלת
סיפור: סאקי הייתה מפשוטי העם ונבחרה באפן מפתיע להיות אבירה שמשרתת את המלך והמלכה מבין רבים ומבין וותיקים.
סאקי בכללי הינה אזרחית חדשה במקום, ועדים אמרו שמידי פעם בלילה היא מסתובבת עם משקפי היפסטרים ואוזניות.(אל תדאגו אין לי באמת משקפי היפסטרים)
לא ידוע הרבה על עברה של סאקי, אפילו היא בעצמה לא יודעת. לא כי יש לה אמנזיה, אלא כי היא פשוט נוטה לשכוח דברים בקלות.
לצערנו סאקי עדיין תקועה באימוני אבירים כי היא עברה את הכל חוץ מבחן אחד - מבחן ה"לא להתחבא מתחת לשולחן בעת מצוקה", היא כמעט הצליחה לעבור את המבחן לאחרונה אבל נכשלה שוב.

Silly Saki כתב:אין לי כ"כ הרבה לכתוב על תפקידי אז נא לא להרוג אותי (ואם יש למישהו משהו להוסיף, כל תוספת תתקבל בברכה, אלא אם זה פיתה.)

שם: בשטח הממלכה-סאקי מחוץ לשטח הממלכה-ארינה
תפקיד: אבירה כושלת
סיפור: סאקי הייתה מפשוטי העם ונבחרה באפן מפתיע להיות אבירה שמשרתת את המלך והמלכה מבין רבים ומבין וותיקים.
סאקי בכללי הינה אזרחית חדשה במקום, ועדים אמרו שמידי פעם בלילה היא מסתובבת עם משקפי היפסטרים ואוזניות.(אל תדאגו אין לי באמת משקפי היפסטרים)
לא ידוע הרבה על עברה של סאקי, אפילו היא בעצמה לא יודעת. לא כי יש לה אמנזיה, אלא כי היא פשוט נוטה לשכוח דברים בקלות.
לצערנו סאקי עדיין תקועה באימוני אבירים כי היא עברה את הכל חוץ מבחן אחד - מבחן ה"לא להתחבא מתחת לשולחן בעת מצוקה", היא כמעט הצליחה לעבור את המבחן לאחרונה אבל נכשלה שוב.

נחמד~ ^_^
אם אין לך הרבה רעיונות, את יכולה לבקש הצעות מאחרים.
ו... את יכולה לבקש ממישהו שיאמן אותך, האבירה סאקי.

XD שחכתי לכתוב משהו...
כשכתבתי שם מחוץ לממלכה ובתוכה, פשוט תיארתי מצב ובו הדמות שלי ידועה גם מחוץ לטריטוריה הזו... (כי אני אבירה מוכשרת והכל... XP )
זה לא חובה. לא כל אחד מוכר גם מחוץ לממלכה. זה היה לי ספציפי, ופשוט לקחתי את זה כמובן מאליו ^_^"
אבל תעשו מה שבא לכם. אם אתם מוכרים גם מחוץ לממלכה, אז מי אני שאתערב?

ותעשו לי טובה, תוסיפו גם את קריטריונים. חסר שם...

TheSapphireDragon כתב:XD שחכתי לכתוב משהו...
כשכתבתי שם מחוץ לממלכה ובתוכה, פשוט תיארתי מצב ובו הדמות שלי ידועה גם מחוץ לטריטוריה הזו... (כי אני אבירה מוכשרת והכל... XP )
זה לא חובה. לא כל אחד מוכר גם מחוץ לממלכה. זה היה לי ספציפי, ופשוט לקחתי את זה כמובן מאליו ^_^"
אבל תעשו מה שבא לכם. אם אתם מוכרים גם מחוץ לממלכה, אז מי אני שאתערב?

ותעשו לי טובה, תוסיפו גם את קריטריונים. חסר שם...

אני הוספתי קריטריונים D:
ואני חייבת להיות מוכרת מחוץ לממלכה, אני המלכה~~~

אה, מוגן! זה אתה שהפכתי פעם לארנב ורוד עם תלת אופן?

~WingsOfLightLegend~ כתב:

TheSapphireDragon כתב:XD שחכתי לכתוב משהו...
כשכתבתי שם מחוץ לממלכה ובתוכה, פשוט תיארתי מצב ובו הדמות שלי ידועה גם מחוץ לטריטוריה הזו... (כי אני אבירה מוכשרת והכל... XP )
זה לא חובה. לא כל אחד מוכר גם מחוץ לממלכה. זה היה לי ספציפי, ופשוט לקחתי את זה כמובן מאליו ^_^"
אבל תעשו מה שבא לכם. אם אתם מוכרים גם מחוץ לממלכה, אז מי אני שאתערב?

ותעשו לי טובה, תוסיפו גם את קריטריונים. חסר שם...

אני הוספתי קריטריונים D:
ואני חייבת להיות מוכרת מחוץ לממלכה, אני המלכה~~~

אה, מוגן! זה אתה שהפכתי פעם לארנב ורוד עם תלת אופן?

כמובן שהמלכה מוכרת גם מחוץ לשטח הממלכה! (אבל זה לא תקף לגבי כולם.)

*לעצמי* אוי לי. מעניין לאן הוא יזרום עם התזכורת הקטנה הזו... ^_^"

TheSapphireDragon כתב:
רק בעיה אחת: אני הפכתי לאבירה של ווינגס רק לאחר שהיא הפכה למלכה ושהיב הפך למלך...

באותם ימים לא היית האבירה של המלכה אלא סתם לוחמת ואת גם לא זוכרת כלום מהאירוע ככה שאני מכוסה

~WingsOfLightLegend~ כתב:
אה, מוגן! זה אתה שהפכתי פעם לארנב ורוד עם תלת אופן?

לא יודע, כל יום את הופכת אותי למשהו אחר

Silly Saki כתב:
תפקיד: אבירה כושלת

קריאת הידד לאבירה הכושלת סאקי ^^

יאללה, עוד אנשים! D: ~אגרוף אל על~

~WingsOfLightLegend~ כתב:יאללה, עוד אנשים! D: ~אגרוף אל על~

איפה היב? חשבתי שהוא ימהר להגיב פה..... *מאוכזבת*

טוב, נו, את צריכה דמות אז אני אתן לך דמות, לקחתי חופש יצירתי אז תרגישי חופשיה לשנות מה שבא לך אם את בונה על לכתוב סיפור.

שם: בשטח הממלכה - ג'יטי. מחוץ לשטח הממלכה - מי שמכיר, מכיר בתור "סופת הארגמן" (בגלל צבע השריון והמהירות שלו).
תפקיד: שר הצבא ואביר במסדר האבירים.
הכשרה: מנוסה בלחימה בזוג חרבות קצרות, אסטרטג, ממציא בזמנו הפנוי.
סיפור רקע: ג'יטי הוא בן למשפחת אצולה ותיקה וענפה בממלכה. כבר מגיל צעיר, ג'יטי אומן ביסודיות ובנוקשות על מנת שיוכל להצטרף למסדר האבירים בגיל 16 ולהגן על הממלכה. הוא אומן בלחימה בכל כלי נשק כמעט, ובנוסף גם באורח חייהם הנוקשה של האבירים. מאז ומתמיד הצד החזק של ג'יטי היה השכל, הזריזות וחדות המחשבה שלו, ולכן בקושי הצליח לעמוד באימונים, שדרשו חוסן פיזי ומנטלי רב, והיה די כושל ואחד האחרונים ב"כיתה" שלו בלחימה.

כשהגיע לגיל 15 והחלו האימונים האחרונים לקראת מבחני האבירות לכניסה למסדר, ג'יטי היה משוכנע לחלוטין שלא יעבור. בעודו נח מהאימונים על ספסל בחצר הממלכה, הוא פגש בנער צעיר לבוש בבגדים פשוטים. הנער לא הציג את עצמו, ושאל מיד "למה אתה נראה מתוסכל כל כך?". ג'יטי לא המתין אפילו רגע, והתחיל לשפוך את כל מה שישב לו על הראש כל השנים האלה ולא העז לומר: על האימונים שלא התאימו לו, על התסכול בלהיות הכי חלש, ועל הציפיות של משפחתו ממנו שכנראה לא ימומשו. הבחור הקשיב בסבלנות עד שג'יטי סיים לדבר, ואז חייך ואמר "אתה מסתכל על הכל בגישה לא נכונה. אתה חושב שאתה חלש וגרוע רק כי אתה משחק לפי הכללים שמצפים ממך לשחק בהם. הכח שלך נמצא בראש שלך, תשתמש בו!", ולאחר שאמר זאת, קם והלך בלי להגיד מילה נוספת.

ג'יטי חשב ארוכות על מה שהנער אמר, ואז החליט לקחת את העצה שלו ולהשתמש בה. במקום להתאמן באמנויות הדו-קרב הרגילות של מסדר האבירים, הוא החל להתאמן בשתי חרבות במקום באחת, בתנועות זריזות וחדות, בניתוח נקודות חולשה של אויביו, במכות מדויקות ואפילו בתחבולות רחוב "מלוכלכות". עד מהרה הוא גילה שהוא משתפר בהרבה, ומסוגל להביס חברים לאימונים שבעבר לא היה יכול להנחית עליהם מכה בודדת. אפילו החוסן הנפשי שלו השתפר, ולכן עמד טוב יותר במשימות המנטליות שהפילו עליו האימונים. על אף שאבירי המסדר הותיקים הביעו חוסר שביעות רצון בולט מהטכניקות החדשות שלו, ג'יטי עבר את מבחני האבירות בקלות יתרה.

כעבור מספר שנים במסדר האבירים ולאחר שצבר נסיון רב באמנות המלחמה, ג'יטי הגיע אל המעגל הראשי של מסדר אבירי הממלכה. כאשר מונה לדרגה זו, הוא גילה כי אותו נער שהקשיב לו ונתן לו עצה היה לא אחר מאשר עיב, שלימים הוכתר למלך. המלך, שהתלהב מכישוריו של ג'יטי, מינה אותו לשר צבא על מנת שיוכל להעביר את הכישורים שלו ואת הלקח שלמד גם לשאר צבא המלך.

את זמנו הפנוי ג'יטי מעביר במרתפי הארמון, ובונה מכונות ונשקים שונים להנאתו ולעיתים על פי דרישת המלך והאבירים האחרים במעגל.

TheGeeTee1 כתב:טוב, נו, את צריכה דמות אז אני אתן לך דמות, לקחתי חופש יצירתי אז תרגישי חופשיה לשנות מה שבא לך אם את בונה על לכתוב סיפור.

שם: בשטח הממלכה - ג'יטי. מחוץ לשטח הממלכה - מי שמכיר, מכיר בתור "סופת הארגמן" (בגלל צבע השריון והמהירות שלו).
תפקיד: שר הצבא ואביר במסדר האבירים.
הכשרה: מנוסה בלחימה בזוג חרבות קצרות, אסטרטג, ממציא בזמנו הפנוי.
סיפור רקע: ג'יטי הוא בן למשפחת אצולה ותיקה וענפה בממלכה. כבר מגיל צעיר, ג'יטי אומן ביסודיות ובנוקשות על מנת שיוכל להצטרף למסדר האבירים בגיל 16 ולהגן על הממלכה. הוא אומן בלחימה בכל כלי נשק כמעט, ובנוסף גם באורח חייהם הנוקשה של האבירים. מאז ומתמיד הצד החזק של ג'יטי היה השכל, הזריזות וחדות המחשבה שלו, ולכן בקושי הצליח לעמוד באימונים, שדרשו חוסן פיזי ומנטלי רב, והיה די כושל ואחד האחרונים ב"כיתה" שלו בלחימה.

כשהגיע לגיל 15 והחלו האימונים האחרונים לקראת מבחני האבירות לכניסה למסדר, ג'יטי היה משוכנע לחלוטין שלא יעבור. בעודו נח מהאימונים על ספסל בחצר הממלכה, הוא פגש בנער צעיר לבוש בבגדים פשוטים. הנער לא הציג את עצמו, ושאל מיד "למה אתה נראה מתוסכל כל כך?". ג'יטי לא המתין אפילו רגע, והתחיל לשפוך את כל מה שישב לו על הראש כל השנים האלה ולא העז לומר: על האימונים שלא התאימו לו, על התסכול בלהיות הכי חלש, ועל הציפיות של משפחתו ממנו שכנראה לא ימומשו. הבחור הקשיב בסבלנות עד שג'יטי סיים לדבר, ואז חייך ואמר "אתה מסתכל על הכל בגישה לא נכונה. אתה חושב שאתה חלש וגרוע רק כי אתה משחק לפי הכללים שמצפים ממך לשחק בהם. הכח שלך נמצא בראש שלך, תשתמש בו!", ולאחר שאמר זאת, קם והלך בלי להגיד מילה נוספת.

ג'יטי חשב ארוכות על מה שהנער אמר, ואז החליט לקחת את העצה שלו ולהשתמש בה. במקום להתאמן באמנויות הדו-קרב הרגילות של מסדר האבירים, הוא החל להתאמן בשתי חרבות במקום באחת, בתנועות זריזות וחדות, בניתוח נקודות חולשה של אויביו, במכות מדויקות ואפילו בתחבולות רחוב "מלוכלכות". עד מהרה הוא גילה שהוא משתפר בהרבה, ומסוגל להביס חברים לאימונים שבעבר לא היה יכול להנחית עליהם מכה בודדת. אפילו החוסן הנפשי שלו השתפר, ולכן עמד טוב יותר במשימות המנטליות שהפילו עליו האימונים. על אף שאבירי המסדר הותיקים הביעו חוסר שביעות רצון בולט מהטכניקות החדשות שלו, ג'יטי עבר את מבחני האבירות בקלות יתרה.

כעבור מספר שנים במסדר האבירים ולאחר שצבר נסיון רב באמנות המלחמה, ג'יטי הגיע אל המעגל הראשי של מסדר אבירי הממלכה. כאשר מונה לדרגה זו, הוא גילה כי אותו נער שהקשיב לו ונתן לו עצה היה לא אחר מאשר הנסיך עיב, שלימים הוכתר למלך. המלך, שהתלהב מכישוריו של ג'יטי, מינה אותו לשר צבא על מנת שיוכל להעביר את הכישורים שלו ואת הלקח שלמד גם לשאר צבא המלך.

את זמנו הפנוי ג'יטי מעביר במרתפי הארמון, ובונה מכונות ונשקים שונים להנאתו ולעיתים על פי דרישת המלך והאבירים האחרים במעגל.

וואההה זה ממש ממש מגניייב X3
יש לנו כל כך הרבה אבירים מגניבים בארמון X3

מגניב ביותר,
אני ממש מתחיל לראות את הממלכה שלנו נבנית ^^
סיפור חייו של ג'יטי שר המלחמה היה מעולה,
אך היכן אותו עיב מהולל שכולם מדברים עליו?

TheGeeTee1 כתב:טוב, נו, את צריכה דמות אז אני אתן לך דמות, לקחתי חופש יצירתי אז תרגישי חופשיה לשנות מה שבא לך אם את בונה על לכתוב סיפור.

שם: בשטח הממלכה - ג'יטי. מחוץ לשטח הממלכה - מי שמכיר, מכיר בתור "סופת הארגמן" (בגלל צבע השריון והמהירות שלו).
תפקיד: שר הצבא ואביר במסדר האבירים.
הכשרה: מנוסה בלחימה בזוג חרבות קצרות, אסטרטג, ממציא בזמנו הפנוי.
סיפור רקע: ג'יטי הוא בן למשפחת אצולה ותיקה וענפה בממלכה. כבר מגיל צעיר, ג'יטי אומן ביסודיות ובנוקשות על מנת שיוכל להצטרף למסדר האבירים בגיל 16 ולהגן על הממלכה. הוא אומן בלחימה בכל כלי נשק כמעט, ובנוסף גם באורח חייהם הנוקשה של האבירים. מאז ומתמיד הצד החזק של ג'יטי היה השכל, הזריזות וחדות המחשבה שלו, ולכן בקושי הצליח לעמוד באימונים, שדרשו חוסן פיזי ומנטלי רב, והיה די כושל ואחד האחרונים ב"כיתה" שלו בלחימה.

כשהגיע לגיל 15 והחלו האימונים האחרונים לקראת מבחני האבירות לכניסה למסדר, ג'יטי היה משוכנע לחלוטין שלא יעבור. בעודו נח מהאימונים על ספסל בחצר הממלכה, הוא פגש בנער צעיר לבוש בבגדים פשוטים. הנער לא הציג את עצמו, ושאל מיד "למה אתה נראה מתוסכל כל כך?". ג'יטי לא המתין אפילו רגע, והתחיל לשפוך את כל מה שישב לו על הראש כל השנים האלה ולא העז לומר: על האימונים שלא התאימו לו, על התסכול בלהיות הכי חלש, ועל הציפיות של משפחתו ממנו שכנראה לא ימומשו. הבחור הקשיב בסבלנות עד שג'יטי סיים לדבר, ואז חייך ואמר "אתה מסתכל על הכל בגישה לא נכונה. אתה חושב שאתה חלש וגרוע רק כי אתה משחק לפי הכללים שמצפים ממך לשחק בהם. הכח שלך נמצא בראש שלך, תשתמש בו!", ולאחר שאמר זאת, קם והלך בלי להגיד מילה נוספת.

ג'יטי חשב ארוכות על מה שהנער אמר, ואז החליט לקחת את העצה שלו ולהשתמש בה. במקום להתאמן באמנויות הדו-קרב הרגילות של מסדר האבירים, הוא החל להתאמן בשתי חרבות במקום באחת, בתנועות זריזות וחדות, בניתוח נקודות חולשה של אויביו, במכות מדויקות ואפילו בתחבולות רחוב "מלוכלכות". עד מהרה הוא גילה שהוא משתפר בהרבה, ומסוגל להביס חברים לאימונים שבעבר לא היה יכול להנחית עליהם מכה בודדת. אפילו החוסן הנפשי שלו השתפר, ולכן עמד טוב יותר במשימות המנטליות שהפילו עליו האימונים. על אף שאבירי המסדר הותיקים הביעו חוסר שביעות רצון בולט מהטכניקות החדשות שלו, ג'יטי עבר את מבחני האבירות בקלות יתרה.

כעבור מספר שנים במסדר האבירים ולאחר שצבר נסיון רב באמנות המלחמה, ג'יטי הגיע אל המעגל הראשי של מסדר אבירי הממלכה. כאשר מונה לדרגה זו, הוא גילה כי אותו נער שהקשיב לו ונתן לו עצה היה לא אחר מאשר הנסיך עיב, שלימים הוכתר למלך. המלך, שהתלהב מכישוריו של ג'יטי, מינה אותו לשר צבא על מנת שיוכל להעביר את הכישורים שלו ואת הלקח שלמד גם לשאר צבא המלך.

את זמנו הפנוי ג'יטי מעביר במרתפי הארמון, ובונה מכונות ונשקים שונים להנאתו ולעיתים על פי דרישת המלך והאבירים האחרים במעגל.

הסיפור הזה כל כך אדיר, שאני אפילו לא יודעת איפה להתחיל.
ממש התעמקת ברעיון, ונראה שלקחת את הסיפור יותר ברצינות, וזה טוב!
ביססת את עצמך בממלכה בצורה כזאת עמוקה, כך שאני לא חושבת שיש מה לשנות.
הקטע עם היב ממש טוב. אהבתי~
בקיצור, יצאת מלך (או יותר נכון: שר צבא )

DarkMugen0 כתב:מגניב ביותר,
אני ממש מתחיל לראות את הממלכה שלנו נבנית ^^
סיפור חייו של ג'יטי שר המלחמה היה מעולה,
אך היכן אותו עיב מהולל שכולם מדברים עליו?

אני בעד לגרור אותו לכאן... ¬¬
(האמת שהוא אמר לי שהוא עוד עובד על הסיפור שלו.)

מוגן~ חשבתי על קטע מסיפור שכולל את שנינו.
*במסטוריות* הוא כולל בתוכו שתי קללות, שהמגע בניהן עשוי להיות קטלני
עכשיו אני רק צריכה זמן לכתוב... ^_^"

איום חדש מרחף מעל ממלכת התזגומים?

DarkMugen0 כתב:איום חדש מרחף מעל ממלכת התזגומים?

אם זה תלוי בי, איום אחד מני רבים... ^_^"

אני חושבת שכדאי שיהיו גם דמויות שלא קשורות לשוכנים בארמון, ביניהן לא רק פשוטי עם (או דמויות חשובות שנמצאות בתוך הארמון כמו משרתים, טבחים ושרים) אלא גם דמויות שנמצאות מחוץ לממלכה. תושבי ממלכה שכנה, אויבים, וכאלה...

אה, ואני רוצה שלדמות שלי יהיו כנפיים מוסתרות, כדי שהיא לא תאבד את יכולת התעופה שלה עם הימצאותה בעולם האנושי וגם כדי שזה לא יפריע לה יותר מידי ביומיום XD

~WingsOfLightLegend~ כתב:אני חושבת שכדאי שיהיו גם דמויות שלא קשורות לשוכנים בארמון, ביניהן לא רק פשוטי עם (או דמויות חשובות שנמצאות בתוך הארמון כמו משרתים, טבחים ושרים) אלא גם דמויות שנמצאות מחוץ לממלכה. תושבי ממלכה שכנה, אויבים, וכאלה...

אה, ואני רוצה שלדמות שלי יהיו כנפיים מוסתרות, כדי שהיא לא תאבד את יכולת התעופה שלה עם הימצאותה בעולם האנושי וגם כדי שזה לא יפריע לה יותר מידי ביומיום XD

באח, לא כולם חייבים היות קשורים לארמון. כל אחד בוחר לאן הוא משתייך.
אפשר אפילו להיות איכר פשוט שמוצא את עצמו לפתע בלב כל הבלגן...

נשמע הגיוני. ^_^

נסיון להתחיל משהו, פשוט תמשיכו איך שבא לכם:

היה זה יום גשום ואפל, ביום כזה כולם נשארו בבתים מכורבלים בשמיכותיהם, זאת אומרת כולם מלבד סאקי שהמשיכה להתאמן בגשם על מנת לעבור סוף סוף את הבחינה ולהפוך לאבירה.

ג'יטי שר הצבא מלמל לו בחדרו משפטים כמו "הנה הלך עוד יום אימונים" ו-"ככה לא ננצח את צבאו של דרקוניוס" בעוד הוא מתכנן אסטרטגיות הגנה חדשות. הגיעה השעה 12 בצהריים, למה ג'יטי ידע שהשעה 12? כי מוגן שוב נכנס לחדרו בקטר ועשה בלאגן, אך הפעם ג'יטי לא ישאר חייב.

"יצור, אני אחרוט על גופך צלקת שתזכיר לך לא לגעת לי בדברים" צעק ג'יטי בעודו שולף חרבו לשסף את מוגן, אך משהו עצר אותו מכך. אותו משהו היה חרב שהופיע בידו של מוגן. "יש לך נשק, לץ?" קרא ג'יטי בבלבול. "מסתבר שיש לי" אמר מוגן בבלבול רב יותר. החרב התפוגגה באוויר. ג'יטי רשם לעצמו שלמוגן יש יכולת מוזרה שאולי תעזור להם בקרב נגד דרקוניוס ורק אמר "אולי אוכל להשתמש בך" אך מוגן כבר נסע לעשות בלאגן במקום אחר.

ג'יטי יצא לסגור את הדלת אחרי מוגן בעודו צועק "מה נולדת באוטובוס?" ואז בזווית עינו ראה דמות בגשם ונראה היה שהיא מתאמנת בחרב. הוא התקרב בשקט וצפה בה זמן מה ולבסוף אמר "הי, את בכלל לא רעה" ומשום מקום הופיע שולחן מולו. "מ-מ-מ-מי אתה?" נשמע קולה הרועד של הדמות. "אני ג'יטי ומי את?" השיב ג'יטי. "ג'יטי? אל המלחמה ג'יטי?", יצאה ממתחת לשולחן נמתחה והצדיעה לו "לכבוד הוא לי, אני סאקי ואני כושלת בלהיות אבירה".

שם: בשטח הממלכה - היב, עיב. מחוץ לשטח הממלכה - היב, עיב, עידו, רועי, ההוא ש... נו איך קוראים לו.
תפקיד: המלך של ממלכת תזגומניה.
הכשרה: נולד עם כל הידע האנושי בראשו, אך שכח את כולו ואת מי שהוא. כעת מנסה ללקט את פיסות המידע על חייו.

סיפור רקע:
לא סיימתי עדיין, אבל החלטתי לפרסם את מה שיש לי כרגע.

לאחר שהתעורר יום אחד בסמטה חשוכה ללא כל זיכרון על חייו וזהותו, החליט עידו להתחיל ולחפש מי הוא ולאן הוא שייך. בתקופה בה נולד, הייתה הממלכה ללא מנהיג, שרויה בכאוס והרס ממלחמות פנימיות בין כנופיות שרק רצו כוח ושליטה על העם ולא את טובתו. אל הממלכה נעצו עיניהן גם הממלכות השכנות, שכן היא הייתה ממוקמת במרכז אסטרטגי, משמשת כגבול בין שאר הממלכות שהיו עוינות זו לזו. שליטה בשטח זה היוותה יתרון עצום.

עידו הצעיר החל להלך ברחובות האפרוריים, נדהם מכמות העצב והאלימות השוררים בהם, תוך כדי שהוא שומע את תפילות האנשים לשינוי, לתקופה צבעונית וטובה יותר בה הם יוכלו לחיות בשלום. ימים רבים היה נע ונד בין אנשי העיר "תזגומילה" (נקרא כהלחם בין תזגום למילה), שבעבר הייתה ידועה כעיר הבירה המפוארת של הממלכה, אך עובדה זו נשכחה מזמן ברוח התקופה הקשה. בתחילה היה מסתובב בין אנשים ומנסה להעניק להם מעט מן האופטימיות שלו, אך אלה היו צוחקים עליו ורק אומרים משפטים כמו "מי אתה, שוטה?", "מה פשוט עם כמוך יכול לעשות?", "אתה נראה כמו רועי!" ומאז החליט להניח בנתיים למסעות השכנוע. אולם, מכיוון שלא ידע את שמו, החליט להקשיב לאלו שקראו לו רועי, וקרא לעצמו "עידו". כי הוא לא רועי. פשוט לא.

בלילות הראשונים, היה עידו לן בסמטאות החשוכות, שלא יתנכלו לו וידרשו ממנו את רכושו, ולאחר שיגיד שכזה לא קיים, יכו בו עד זוב דם. באופן מוזר, חתולי העיר תמיד היו מתאספים סביבו ועזרו לו להתחמם בלילות, עד שבשלב מסוים החל להאמין שהיה לו קשר מיוחד עם חתולים בעבר, ופיתח באופן לא מודע מנהגים של חתול. עם הזמן, תושבים מסוימים שראו שכל לילה ישן הוא ברחוב, הציעו לו מיטה חמה ומעט מהאוכל שהיה להם. על כך היה עידו אסיר תודה, ולימים הפך אותם לחברים קרובים ובעלי תפקידים בדרגים גבוהים בארמונו.

יום אחד, החליט עידו לרגל אחרי הכנופיות בעיר ולשמוע מה תכניותיהן. לצערו, מאומן בהתגנבות והסתתרות הוא לא היה, ומהר מאוד תפס אותו מנהיג כנופיית "האבירים". כנופיה, שלמזלו, הייתה היחידה שרצתה בשינוי, והגנה על החלשים כנגד האלימות והבזיזות של שאר הכנופיות בעיר. לפני שהחל מנהיג הכנופיה להכות בו, התנצל עידו והסביר שהוא לא כאן מטעם כנופיה אחרת, ואותו מנהיג הסביר לו על מטרתם ודרך פעולתם, ואיך שאר ה"אבירים", למרות שהיו אשפי קרב ומנוסים יותר משאר הכנופיות, כבר מאסו במלחמה ונותרו חסרי מוטיבציה. עידו, שהתפלא מאוד לגלות שעוד קיימים אנשים טובי לב כאלה, הצטרף מיד לשורותיהם והחל לקבל אימונים אישיים מהמנהיג, שהפך לחבר טוב של עידו. זמן רב עבר עד שעידו השלים את אימוניו, והיה לאביר הטוב ביותר, שרמתו משתווה רק למנהיג. אולם מכיוון שהיה שוחר שלום, סירב להשתמש בכישוריו מעבר להגנה עצמית, וסירב בכל תוקף להרוג. יחד, יצאו עידו והמנהיג להגן אנשי העיר ולגייס אנשים נוספים. האופטימיות וכושר השכנוע של עידו, הם אלה שהיו חסרים למנהיג ומנעו ממנו להשיג עוד חברים. חודשים רבים חלפו, ולאחר שהפכו האבירים לכנופיה הגדולה וחזקה ביותר בעיר, הציע עידו למנהיג רעיון...

"מלך! אני המלך שלכם!". כך זוכרים כולם את תחילת אותו יום גורלי, מאז הממלכה לא נותרה כפי שהייתה. "אני המלך שלכם!" הסתובב עידו ברחבי העיר, מלווה בחברי הכנופיה וצעק. "ואילו הם האבירים שלי!". בשלב זה, ידעה כל העיר על האבירים. אבל לשמוע את הקריאה "אני המלך"? לשמוע שיש להם מנהיג אחד חזק שמוכן לסכן את חייו כדי להוביל מהפכה? עד אותה העת, היו האבירים יוצאים במספרים בודדים בכל פעם ששירותם היה דרוש, כיוון שהיו מספיק חזקים אפילו במספרים בודדים להתמודד עם מספר רב של חברי כנופיות אחרות. אולם אנשי העיר מעולם לא תיארו שהיקפה עצום כל כך ושהם יפעלו מעבר לפעולות ההגנה הקטנות.

מנהיגי הכנופיות האחרות ששמעו את הקריאות, רגזו מאוד, והחלו לצאת להתקפות כנגד האבירים ללא הועיל. בזה אחר זה הם נפלו כולם כנגד כוחם המאוחד של האבירים, שאפילו המנהיג לא ידע שקיים כשהם נלחמים כאחד. הכל בזכות הטקטיקה המבריקה של עידו, יחד עם ההכשרה המיומנת של המנהיג. האבירים החלו לצעוד אל עבר הארמון הגדול, שהיה פעם שיא תפארתה של הממלכה, וכיום הפך לחורבה בה התגוררו כנופיות. ככל שהתקרבו אל מרכז העיר ולארמון, גדלו מספריהם של חברי הכנופיות, שכן מרכז העיר היה השטח המרכזי בו התגוררו ויצאה להתקפות. אך כל אלה הובסו בקלות, ללא כל אובדן בנפש האבירים.

מכשהגיעו אל הארמון, בחרו עידו והמנהיג להכנס אליו לבדם ולהביס את המנהיגים, בזמן ששאר האבירים ימשיכו להלחם בעיר עם שאר חברי הכנופיה. אך לפני שהספיקו להכנס, אבירה צעירה ביקשה לבוא איתם פנימה. "את מודעת לגודל הסכנה? לעובדה שאולי לא תחזרי בחיים? את מוכנה להגן על המנהיג ועלי בכל מחיר?" "כן" ענתה האבירה לכל השאלות. "מה שמך, נערת כחול השריון?" שאל המנהיג. "ספיר." ענתה, והחלה לצעוד פנימה לבדה.

וכמו במשחק וידאו, החלו שלושתם לעלות קומה קומה ולהביס את כל המנהיגים בה, כאשר בכל קומה שכן מנהיג חזק יותר. מכשהגיעו לקומה האחרונה, גילו הם מארב של כל המנהיגים אותם הביסו, שגילו להם שהמנהיגים שהם חשבו שהם הביסו קודם, היו בעצם רק כפילי צללים. ספיר, המנהיג ועידו החלו להלחם בכל המנהיגים, אך כוחם המשולב היה גדול מדי, והחוסר הכמותי הורגש. ברגע של חוסר תשומת לב, הסתער אחד המנהיגים אל עבר עידו. "הייייייייייייייייייייב" צעקה ספיר, שהייתה רחוקה מכדי להגיע אליו.

...החלל הגדול השתתק בצליל חד, כשעל רצפת הארמון החלו לטפטף טיפות דם מהחור בבטנו של המנהיג, אשר עמד בין עידו לחרב בדיוק ברגע האחרון. "לאאאאאאאאאאא" צעק עידו כשהוא אוחז במנהיג ומשכיב אותו על הרצפה בעדינות. "ברח. ברח עידו". "לא! על מה אתה מדבר? אני לא יכול להשאיר אותך כאן!". "יש משהו... שלא סיפרתי לך... בשריוני יש... מנגנון... השמדה עצמית... הוא מספיק... חזק כדי... להשמיד את כל מי שכאן...". "אל תעשה את זה! יש לך עוד זמן! אני... אני אמצא דרך!". "תודה לך... על כל מה שלימדת... אותי...". אמר המנהיג ולחץ על הכפתור. "חמש-עשרה... שניות...". "... להתראות, חבר." ניגב עידו את הדמעה. "ספיר, לשגת!"

בזמן הבריחה החל עידו לדבר עם ספיר. "תגידי, מה זה היב שאמרת מקודם?". "לא יודעת... זה פשוט בא לי בטבעיות כשקראתי לך". "היב, הא...? אני אוהב את הצליל של זה". הארמון התפוצץ בדיוק ברגע בו ספיר ועידו כבר לא היו בטווח פגיעה.

---

זה מה שיש לי בנתיים. יש עוד מקום לשינויים ושפצורים, וכמובן שעוד לא הכנסתי את שאר הדמויות המרכזיות בממלכה. אני גם מקווה שהסיפור שלי לא יוצר סתירות עם הסיפורים שהיו כאן עד עכשיו!

אגב ספיר, אני נועץ ומעביר את הדיון למגירה הפומבית. אני חושב עכשיו שהוא שייך יותר לשם, אבל את מוזמנת לבקש ממני שלא ^^

ואוו, עידו, זה היה ממש ממש יפה! דרמטי בחלקים, מצחיק באחרים (החתולים! רועי! עכשיו הכל מובן XDD) ובעיקר מאוד עשיר ומרתק. מאוד מאוד אהבתי ^^
ומגן, גם הקטע שלך נחמד~
אבל לפי דעתי הכי חשוב שנהיה עקביים במה שאנחנו כותבים, כי משהו כאן לא מסתדר לי - ספיר כבר כתבה סיפור על איך שהמלכה ווינגס גילתה אותה, לקחה אותה תחת חסותה לאחר קרב עם שודדים, ואתה כתבת שהמלך מצא אתה... זה לא משתלב ^^"

כן, זה גם לא מסתדר בשום צורה שהיא עם הסיפור שלי... בניתי על זה שירשת את הממלכה בגיל צעיר או משהו. XD

TheGeeTee1 כתב:כן, זה גם לא מסתדר בשום צורה שהיא עם הסיפור שלי... בניתי על זה שירשת את הממלכה בגיל צעיר או משהו. XD

אבל זה סיפור ממש יפה..;-;
יקומים מקבילים? D:

האמת שאין כל כך סתירות, רק נקודות מבט קצת שונות על אותו סיפור:

בגלל בעיות הזכרון של היב, מוגן יכול בקלות להיות חבר שהוא שכח לכמה שנים ואז נזכר בו שוב

TheGeeTee1 כתב:כן, זה גם לא מסתדר בשום צורה שהיא עם הסיפור שלי... בניתי על זה שירשת את הממלכה בגיל צעיר או משהו. XD

היב היה טכנית 'נסיך' של כנופיית האבירים במשך תקופה ארוכה וזו כנראה התקופה בה פגש את ג'יטי

~WingsOfLightLegend~ כתב:אבל לפי דעתי הכי חשוב שנהיה עקביים במה שאנחנו כותבים, כי משהו כאן לא מסתדר לי - ספיר כבר כתבה סיפור על איך שהמלכה ווינגס גילתה אותה, לקחה אותה תחת חסותה לאחר קרב עם שודדים, ואתה כתבת שהמלך מצא אתה... זה לא משתלב ^^"

לספיר היה סיפור מפגש עם ווינגס ועם היב אבל ניתן להחליט שרירותית מה קדם למה

והכי חשוב: התקופה של ההקדמה לסיפור מסתמנת כתקופה עגומה בסיפורים של כולם

אז תנסו לראות את המכנה המשותף הגדול ולא את ההבדלים הדקים

DarkMugen0 כתב:

TheGeeTee1 כתב:כן, זה גם לא מסתדר בשום צורה שהיא עם הסיפור שלי... בניתי על זה שירשת את הממלכה בגיל צעיר או משהו. XD

היב היה טכנית 'נסיך' של כנופיית האבירים במשך תקופה ארוכה וזו כנראה התקופה בה פגש את ג'יטי

כן, אבל הסיפור שלי מניח שיש מסדר אבירים ויש מלך, והסיפור של עיב מניח שאין כלום, יש כאוס וכו' וכו'.

מסדר, כנופיה, עד כמה זה באמת שונה?
האבירים קיימים!

הסיפור מאוד יפה, היב! הוא היה מעניין, מרגש ומסקרן.
רק שאלה: האביר הוא מוגן או ג'י? ^_^"

תראו, אנחנו יכולים לתאם בינינו גרסאות, או פשוט לקחת את זה לכיוון שלנו. או גם וגם.
יש כמה סתירות, אבל זה תלוי באיך מסתכלים על זה. אני, למשל, חשבתי על כיוון אחד, ואני ממשיכה לחשוב באותו הכיוון. היב בא עם כיוון שונה, שסותר דווקא את מה שלא כתבתי (פשוט סותר את קו המחשבה שלי).
בכל מקרה, אם יש סתירות, פשוט משפצים קצת והכל מתחבר. ^_^

TheSapphireDragon כתב:בכל מקרה, אם יש סתירות, פשוט משפצים קצת והכל מתחבר. ^_^

בהחלט, צודקת במאה אחוז

TheSapphireDragon כתב:הסיפור מאוד יפה, היב! הוא היה מעניין, מרגש ומסקרן.
רק שאלה: האביר הוא מוגן או ג'י? ^_^"

אני גם התלבטתי בתחילת הסיפור שלו, אבל התשובה התבהרה לבסוף: אף אחד, פשוט כי הוא מת ><

גם אני רוצה! אתם כותבים כזה יפה *~*
עכשיו אני אהרוס הכל! D:

שם: בשטח הממלכה - ספוג\ספוגי. מחוץ לשטח הממלכה - הספוג המשוגע (כשהשם ספונג'פרנזי\שגעון הספוג עבר מפה לאוזן, הוא השתבש).
תפקיד: שרה שירי פתיחה, סיום וסתם מוזיקת רקע שלא בהכרח מתאימה לסיטואציה.
הכשרה: -
סיפור רקע: ספוגי הייתה אחת מפשוטי העם ששאפו לשינוי, אבל לא הייתה לה מספיק אמונה בשביל לעשות דבר.
עד אז היא עבדה בעבודה פשוטה שלא אהבה כלל, אבל הייתה חייבת לעבוד בה בגלל ששליטי הממלכה דאז חייבו את כל הנתינים שהיו מסוגלים לעבוד, לעבוד בשבילם. תמיד היא הרגישה שמשהו חסר... משהו בער בה ולא הצליח לעזוב או לצאת ממנה.
לאחר שווינגס הגיעה והחזירה את המוסיקה לממלכה, היא הצליחה לשים על זה שם. זו הייתה מנגינה.
אה, וחוץ מזה, יש לה חולשה לבעלי חיים. לכן, כשהיב, המלך לעתיד, היה ישן בסמטאות עם חתולי הרחוב, היא הייתה נתקלת בו פעמים רבות כשהייתה מגיעה להאכיל את החתולים. במשך הזמן היא התחילה גם לעזור לו ולימים נהייתה חברתם הקרובה של המלכה והמלך, והמלך רואה בה אחות קטנה. ^^

TheSapphireDragon כתב:הסיפור מאוד יפה, היב! הוא היה מעניין, מרגש ומסקרן.
רק שאלה: האביר הוא מוגן או ג'י? ^_^"

תראו, אנחנו יכולים לתאם בינינו גרסאות, או פשוט לקחת את זה לכיוון שלנו. או גם וגם.
יש כמה סתירות, אבל זה תלוי באיך מסתכלים על זה. אני, למשל, חשבתי על כיוון אחד, ואני ממשיכה לחשוב באותו הכיוון. היב בא עם כיוון שונה, שסותר דווקא את מה שלא כתבתי (פשוט סותר את קו המחשבה שלי).
בכל מקרה, אם יש סתירות, פשוט משפצים קצת והכל מתחבר. ^_^

זהו, שכשהתחלתי לכתוב רציתי שהמנהיג יהיה ג'יטי או משהו, אבל אז הוא רשם סיפור בעצמו, אז הפכתי אותו לחסר שם והרגתי אותו XD
אולי אפשר לומר שזה אבא שלו? ^^

ספיר, על איזה קו מחשבה חשבת?

SpongeFrenzy כתב:גם אני רוצה! אתם כותבים כזה יפה *~*
עכשיו אני אהרוס הכל! D:

שם: בשטח הממלכה - ספוג\ספוגי. מחוץ לשטח הממלכה - הספוג המשוגע (כשהשם ספונג'פרנזי\שגעון הספוג עבר מפה לאוזן, הוא השתבש).
תפקיד: שרה שירי פתיחה, סיום וסתם מוזיקת רקע שלא בהכרח מתאימה לסיטואציה.
הכשרה: -
סיפור רקע: ספוגי הייתה אחת מפשוטי העם ששאפו לשינוי, אבל לא הייתה לה מספיק אמונה בשביל לעשות דבר.
עד אז היא עבדה בעבודה פשוטה שלא אהבה כלל, אבל הייתה חייבת לעבוד בה בגלל ששליטי הממלכה דאז חייבו את כל הנתינים שהיו מסוגלים לעבוד, לעבוד בשבילם. תמיד היא הרגישה שמשהו חסר... משהו בער בה ולא הצליח לעזוב או לצאת ממנה.
לאחר שווינגס הגיעה והחזירה את המוסיקה לממלכה, היא הצליחה לשים על זה שם. זו הייתה מנגינה.
אה, וחוץ מזה, יש לה חולשה לבעלי חיים. לכן, כשהיב, המלך לעתיד, היה ישן בסמטאות עם חתולי הרחוב, היא הייתה נתקלת בו פעמים רבות כשהייתה מגיעה להאכיל את החתולים. במשך הזמן היא התחילה גם לעזור לו ולימים נהייתה חברתם הקרובה של המלכה והמלך, והמלך רואה בה אחות קטנה. ^^

שיגעון השוקולדדדד! (זה מה שעלה לי כשראיתי "שגעון הספוג" XD)
זה נשמע ממש נחמד, ספונג'י 3:

היי, תהיתי - מי המספר של הסיפור?

HebrewTranslations כתב:

TheSapphireDragon כתב:הסיפור מאוד יפה, היב! הוא היה מעניין, מרגש ומסקרן.
רק שאלה: האביר הוא מוגן או ג'י? ^_^"

תראו, אנחנו יכולים לתאם בינינו גרסאות, או פשוט לקחת את זה לכיוון שלנו. או גם וגם.
יש כמה סתירות, אבל זה תלוי באיך מסתכלים על זה. אני, למשל, חשבתי על כיוון אחד, ואני ממשיכה לחשוב באותו הכיוון. היב בא עם כיוון שונה, שסותר דווקא את מה שלא כתבתי (פשוט סותר את קו המחשבה שלי).
בכל מקרה, אם יש סתירות, פשוט משפצים קצת והכל מתחבר. ^_^

זהו, שכשהתחלתי לכתוב רציתי שהמנהיג יהיה ג'יטי או משהו, אבל אז הוא רשם סיפור בעצמו, אז הפכתי אותו לחסר שם והרגתי אותו XD
אולי אפשר לומר שזה אבא שלו? ^^

ספיר, על איזה קו מחשבה חשבת?

אני לא בטוחה כל כך...
עוד מעט אני אפרסם קטע, ואז אולי יהיה לכולנו מושג כלשהו...

~WingsOfLightLegend~ כתב:

SpongeFrenzy כתב:גם אני רוצה! אתם כותבים כזה יפה *~*
עכשיו אני אהרוס הכל! D:

שם: בשטח הממלכה - ספוג\ספוגי. מחוץ לשטח הממלכה - הספוג המשוגע (כשהשם ספונג'פרנזי\שגעון הספוג עבר מפה לאוזן, הוא השתבש).
תפקיד: שרה שירי פתיחה, סיום וסתם מוזיקת רקע שלא בהכרח מתאימה לסיטואציה.
הכשרה: -
סיפור רקע: ספוגי הייתה אחת מפשוטי העם ששאפו לשינוי, אבל לא הייתה לה מספיק אמונה בשביל לעשות דבר.
עד אז היא עבדה בעבודה פשוטה שלא אהבה כלל, אבל הייתה חייבת לעבוד בה בגלל ששליטי הממלכה דאז חייבו את כל הנתינים שהיו מסוגלים לעבוד, לעבוד בשבילם. תמיד היא הרגישה שמשהו חסר... משהו בער בה ולא הצליח לעזוב או לצאת ממנה.
לאחר שווינגס הגיעה והחזירה את המוסיקה לממלכה, היא הצליחה לשים על זה שם. זו הייתה מנגינה.
אה, וחוץ מזה, יש לה חולשה לבעלי חיים. לכן, כשהיב, המלך לעתיד, היה ישן בסמטאות עם חתולי הרחוב, היא הייתה נתקלת בו פעמים רבות כשהייתה מגיעה להאכיל את החתולים. במשך הזמן היא התחילה גם לעזור לו ולימים נהייתה חברתם הקרובה של המלכה והמלך, והמלך רואה בה אחות קטנה. ^^

שיגעון השוקולדדדד! (זה מה שעלה לי כשראיתי "שגעון הספוג" XD)
זה נשמע ממש נחמד, ספונג'י 3:

היי, תהיתי - מי המספר של הסיפור?

לדעתי המספר צריך להיות חיצוני, כל שהסיפור יוכל לתעד את כולנו.

טוב,החלטתי לכתוב קטע קצר.
תהנו~

--------------

שתי קללות

היו אלו שעות הבוקר המאוחרות. השמש האביבית חיממה בקרניה את הממלכה ואת ארמון האבן הלבן והגדול שעמד במרכזה עיר הבירה. הארמון היה פעם אפור, אך עם בואה של המלכה ווינגס אל הממלכה, נצבע הארמון בלבן ופיזר את קרני השמש ברחבי עיר הבירה.
הארמון רחש פעילות בשעות האלו. הטבחים שקדו על הכנת ארוחת הצהריים של הזוג המלכותי, המשרתים והמשרתות עסקו בארגונו של הארמון בזמן שהשומרים עסקו בפיקוח על ביקורם הקבוע של תושבי הממלכה, שבאו לבקש את עזרתם של השליטים בנושאים רבים ומגוונים, שהרי ממי יוכלו לבקש עזרה אם לא מהשליטים האדיבים שלהם.
המלך היב והמלכה ווינגס ישבו כל אחד על כיסא המלכות שלו, שעמד בראש אולם הכס. כיסאו של המלך היה עשוי זהב, מעוטר באין ספור אותיות בגדלים שונים ובצורות שונות. הוא ישב עליו בנחת, כשידיו שעונות על מסעדי הכיסא המעוטרים באותיות מסולסלות. כיסאה של המלכה ווינגס היה עשוי כסף. הוא היה מעוטר בחריטות של סוגי עננים שונים, בקווים ארוכים שהסתיימו בסלסול עדין, שייצגו רוח, ובמעגל זהב שבלט בקצה המשענת, שסימל את השמש. שני הכיסאות היו שווים בגודלם, וסימלו את השוויון שבחלוקת השלטון בין המלך למלכה.
באותו יום בהיר הגיע לארמון חבורה של חמישה איכרים, כולם בתחילת שנות השלושים לחייהם. הם באו להתלונן בפני המלך והמלכה על הבעיה הקשה שלהם: הנהר רחוק מדי. "עשר דקות הליכה? אנחנו כבר לא צעירים כמו פעם!", "לסחוב איתנו מכלי מים? איך אפשר?", "סוסים? במה הם יועילו לנו? וצריך תמיד לפנות אחריהם... עדיף שיישארו באורווה..."
המלך והמלכה כבר מזמן הגיעו למסקנה שאין טעם להקשיב לצעירים העצלים האלו, שהיה ברור שציפו לחיים קלים יותר כעובדי אדמה.
היב הציץ בווינגס. הוא ידע שהיא יכולה להיות חסרת סבלנות לפעמים. ווינגס הביטה בדלת חדר הכס. היא זכרה מי עומדת מצידה השני, והפיתוי לקרוא את משפט הפקודה ההוא החל לגבור עליה.
האיכרים היו בעיצומו של דיון סוער על רמת האומללות שלהם, וכך, לפני שהיב יכל לעצור בעדה, פתחה ווינגס את פיה וצעקה: "ספיר!"

האבירה ספיר עמדה בגבה לדלתות הגדולות של חדר הכס, שנסגרו כשעה קודם לכן, כאשר חבורה של איכרים צעירים נכנסה לשם כדי לבקש את סיועם של המלכה והמלך. היא אהבה לעמוד שם. חדר הכס היה ממוקם בקומה התחתונה של הארמון, והיה בעל חלונות צרים וארוכים עם זכוכיות צבעוניות, שאור השמש ריצד בהן בעליצות. את החדר הקיפו קירות בעלי חלונות ענקיים, חסרי שמשה, שיצרו מראה של מרפסת גדולה. המרפסת הזו השקיפה לעבר גני הארמון, המלאים בשלל צמחים: עצים גבוהים ועבי גזע, גדר חיה מטופחת, ערוגות של פרחים בשלל צבעים, ודשא בגוון ירוק רענן, שבמרכזו עמדה בריכת ברווזים בינונית, בה שכשכו להם בכיף צמד ברווזים. ספיר שאפה לקרבה את ריחו המתוק של הגן בשעות הבוקר המאוחרות, חשבה לעצמה איזה מזל יש לה שהוצבה לעמוד דווקא כאן, למול היופי הזה.
היא עקבה בעיניה אחרי הברווזים השטים בנחת בבריכה, כאשר ג'יטי, שר הצבא, הופיע מעבר לפינה. הוא מלמל לעצמו ובהיסח הדעת שלף מתוך כיס בגלימתו דף מגולגל. הוא נעצר מול דלתות חדר הכס ושלח את ידו הפנויה לעבר הדלתות כאשר ספיר עצרה בעדו.
"אממ... אדוני שר הצבא?" אמרה ספיר בהיסוס קל. שר הצבא מצמץ בעיניו ונראה כאילו התעורר מחלום. "כן?" שאל בבלבול.
"המלך והמלכה נמצאים כרגע בפגישה," אמרה ספיר.
"בפגישה?" הוא נראה מבולבל, "אבל הם כבר נשואים. בשביל מה פגישה?"
ספיר הביטה בו בהפתעה שהתחלפה בדאגה. "אתה בסדר, אדוני?"
ג'י טי מצמץ פעמיים. הוא הביט בספיר, ואז בדלת. לפתע קפץ במקומו, משהבין מה ספיר אמרה לו. "אה!" קרא, "כן, כמובן! סלחי לי. אני קצת מרחף היום. חשבתי על נשק חדש וכל מחשבותיי נתונות לו." הוא חייך בגאווה ופרס את הדף המגולגל שהחזיק בידו. הוא הראה אותו לספיר ואמר: "זה נשק קטן, עשוי מתכת, שיכול לירות חיצים קטנים למרחק רב ובמהירות גדולה!" אמר בהתלהבות.
"כמו קשת מוצלבת?" ספיר שאלה בסקרנות.
"הו, בהחלט לא! הנשק הזה הרבה יותר טוב מקשת מוצלבת. את מבינה-" ולפני שהחל שר הצבא לפתוח בהסבר ארוך ומייגע על מהותו של הנשק, נשמעה קריאתה של המלכה מחדר הכס.
"ספיר! בואי הנה!" ספיר קפצה בבהלה למשמע הקריאה. היא הסתובבה לעבר הדלת ופתחה את שתי הדלתות הגדולות, בעודה מתנצלת בפני שר הצבא על שעליה לקטוע את דבריו.
כאשר נכנסה לחדר הכס, מצאה ספיר את המלכה עומדת זקופה במקומה לפני כס המלכות שלה. המלך מיהר להיעמד בעצמו ולנסות ולהרגיע את מלכתו העצבנית.
"ווינגי, חשבי על זה בהיגיון," הפציר בה, "אין טעם לכעוס. הם בסך הכל מחפשים עזרה!" הוא הביט בספיר בתחינה. אולי היא תצליח להניע את המלכה העקשנית מדעתה.
"ספיר," אמרה ווינגס בנחת, מתעלמת מהמלך, "ערפי את ראשם!" קראה והצביע במלודרמתיות על חבורת האיכרים המבוהלים.
"את בטוחה, הוד מלכותך?" שאלה ספיר.
"כמובן שאני בטוחה!" הכריזה המלכה.
היב הביט בספיר בבהלה. ספיר משכה בכתפיה, קרצה לעברו, ואז זינקה לעברם של האיכרים. את האיכר הראשון הפילה ספיר באמצעות בעיטה תחתית מסובבת, ואז תפסה אותו בחולצתו, שנייה לפני שפגע ברצפה, והניחה אותו בעדינות. שניים מאיכרים שעמדו לצד חברם שנפל ניסו בטיפשותם לתקוף את ספיר משני צדדיה. ספיר קפצה במהירות הצידה, והשניים התנגשו בחבטה קומית מצלצלת. הרביעי, טיפש לא פחות מחבריו, ניסה לתקוף את ספיר באחת מנעליו, שחלץ במהירות שנייה קודם לכן כאשר חיפש לו נשק. ספיר תפסה ביד האוחזת בנעל ועיקמה אותה אל מאחורי גבו של האיכר. הנעל נשמטה מידו. ספיר בעטה באחורי ברכיו של האיכר, וכשרגליו של זה קרסו, היא תמכה בוא, והוא נחת בעדינות על הרצפה. ספיר פנתה אל האיכר האחרון שנשאר עומד. הוא הביט בה בפחד, עיניו פעורות לרווחה וברכיו רועדות. ספיר עשתה תנועה חדה, והאיכר המסכן פשוט התמוטט על הרצפה, מחוסר הכרה.
ספיר פנתה אל המלכה, תוך כדי כך שלפה את חרבה מנדנה. האיכרים היו מפוזרים לרגליה. חלקם חסרי הכרה, חלקם מעמידים פני חסרי הכרה. היא כיוונה את חוד חרבה לגרונו החשוף של האיכר הכי קרוב, שלרוע מזלו, לא היה מחוסר הכרה, ולכן היה מודע היטב למתרחש.
"לערוף את ראשו, הוד מלכותך?" שאלה ספיר בחיוך קטן.
"אהה..." המלכה היססה. ספיר קרבה את חוד חרבה לגרונו של האיכר, וזה החל לרעוד. המלכה לא תהרוג אותו, נכון?
המלכה הביטה בחרב החדה, הנוצצת לאורה של השמש.
נכון?
ספיר הניפה את חרבה באוויר, מוכנה לעריפה המתבקשת.
נכון?
היא הניפה את חרבה מטה כאשר קולה של המלכה הדהד בחלל האולם: "עצרי! אל תעשי זאת!"
ספיר חייכה בסיפוק והשיבה את חרבה לנדנה. ככה זה תמיד.
המלך, שרק עכשיו הבין שעצר את נשימתו במהלך ההתרחשות, פלט את האוויר מריאותיו. מתי ילמד כבר שספיר לעולם לא תערוף ראשים. הוא זה שלקח אותה תחת חסותו, והוא זה שהמליץ עליה לג'יטי כאבירה מתלמדת. הוא יודע שספיר לא תהרוג. אפילו עכשיו, כשנלחמה באיכרים, היא לא נתנה להם לפגוע בכוח ברצפה.
"שומרים!" קרא המלך, ושני השומרים,שעמדו משני צידי הדלת בתוך אולם הכס מיהרו לעברו. "קחו את האיכרים האלה בחזרה לעגלות בהם הגיעו. דאגו שכולם יתעוררו לפני שתעזבו אותם. הם מחוסרי הכרה." החיילים הנהנו וניגשו לבצע את המלאכה.
"לא כולם מחוסרי הכרה," אמרה ספיר. "הנה, זה שכאן עוד בהכרה." ובאומרה זו התכופפה לעבר האיכר ונגעה קלות בחזהו. "אתה בסדר?" האיכר הפסיק לרעוד.
"אופס... הוא איבד את ההכרה..."

האיכרים פונו מאולם הכס. הם טופלו כראוי ולבסוף חזרו לעגלותיהם ונסעו הביתה. חורתים לעצמם בזיכרון שעדיף לא להתלונן בפני המלכה על קשיים של איכרים...
המלך פנה לאחת המשרתות וביקש ממנה שתביא למלכה ווינגס כוס גדולה של תה עם דבש וחלב. "יש לנו עוד כמה פגישות לפני ארוחת הצהריים, ואני לא רוצה שהמלכה תחטוף שוב התקף עצבים." הוא הביט בווינגס, שישבה ממורמרת בכיסאה. "את יודעת מה," אמר לאחר שתיקה קצרה, "עדיף שתביאי קנקן במקום. ואל תשכחי כוס." המשרתת קדה בפניו והלכה לדרכה.
ג'יטי החליט שידון עם המלך בנושא כלי הנשק החדש שהמציא במועד מאוחר יותר. כאשר יצא מהאולם, הופיעה בקצה המסדרון דמות ורודה, רכובה על תלת-אופן. היה זה מוגן, ליצן החצר. הוא התקדם לעברו של שר הצבא ברכיבה נועזת, הקיף אותו פעם אחת, וצלצל בפעמון הקטן שהיה מחובר לתלת-האופן.
"עוף ממני, יצור!" קרא ג'יטי בכעס.
"רק רציתי לספר לך משהו," אמר מוגן, מסדר את האוזניים הוורודות של חליפת הארנב שלו.
"ומה זה, יצור נתעב שכמוך?" אמר ג'יטי בחוסר סבלנות.
"רציתי לספר לך שיש הרבה רעש במעבדה שלך שבמרתף." אמר, והשלים עוד סיבוב סביב ג'יטי.
"רעש? איזה רעש?" מוגן צלצל בפעמון. "אוח, חדל כבר מסיבובך! איזה רעש, לעזאזל?!"
"רעש." ענה לו מוגן. "רעש של זכוכיות מתנפצות, דברים נשברים, דפים נקרעים, כלבים נובחים, חתולים מייללים..."
"כלבים וחתולים?" נחרד שר הצבא.
"כן. כלבים וחתולים. אתה יודע מה זה, נכון?"
"כמובן שאני יודע מה זה, טיפש שכמוך!" זעם, "אבל למה יש צלילים כאלה במעבדה שלי??"
מוגן השלים סיבוב שלישי. "כנראה שהכלבים של המלכה מצאו את החתולים של המלך, ועכשיו הם חוגגים במרתפים."
שר הצבא לא חיכה להסבר נוסף. הוא פתח בריצה פרועה לעבר מרתפי הארמון, בעודו קורא "הנשקים היפים שלי!!"
ספיר, ששוב ניצבה ליד הדלת, מצידו החיצוני של אולם הכס, הביטה בשר הצבא המתרחק. מוגן צלצל בפעמון פעם נוספת.
"אתה פשוט אוהב לבשר לו חדשות רעות, נכון?" האשימה ספיר.
"נכון." מוגן לא טרח להכחיש. "אני אוהב לראות אותו רץ וצועק כל מני קשקושים על הנשקים היקרים שלו."
ספיר חייכה אליו. "אתה פשוט נבזי!"
"מוגן חייך חזרה. "תודה לך!"
ספיר חיפשה במבטה את הברווזים שהיו בבריכה קודם, אבל אלו כנראה הלכו כבר למקום אחר. היא נאנחה וחיפשה משהו אחר לעסוק בו, אבל חיות הגן כנראה החליטו לצאת לחופשה, ולא נגלו לפניה. מוגן, שראה את השעמום על פניה, הציע את עצמו כחברה. ספיר קיבלה את ההצעה בשמחה, ולבקשתו, החלה לתאר את שהתרחש בחדר הכס מספר דקות קודם לכן.

שעת ארוחת הצהריים קרבה ובאה. ספיר נשענה על הקיר מצד אחד של הדלת. מוגן נשען מצדה השני.
הוא ישב על התלת-אופן שלו, כשחליפת הארנב זרוקה על הרצפה לרגליו. הוא לבש בגדי אזרח פשוטים, לעומת ספיר, שהייתה לבושה בבגדי השומרים הרשמיים של הארמון, אך ללא שריון. חרבה הייתה חגורה למותניה.
צמד הברווזים חזר, אך ספיר לא הביטה בהם. היא בחנה את מוגן. מוגן, שהבחין בכך, התעלם ממנה תחילה, אך לבסוף לא יכל לשאת זאת עוד, ושאל "מה? למה את בוהה בי כך?"
ספיר הבינה שבהתה בו באופן גלוי למדי ומיהרה להתנצל. "מצטערת, פשוט..."
"מה?"
"מוגן..." היא היססה.
"מה?" הוא לא הבין למה התנהגה כל כך מוזר.
""למה אתה לא אביר?" שאלה לבסוף.
"למה?" הופתע מוגן, "כי אני ליצן."
"אבל למה? היכולות שלך טובות מאוד, אז למה בחרת להיות ליצן?"
"איך את יודעת שהיכולות שלי טובות?" מוגן התחמק מלתת תשובה, "מעולם לא ראית אותי נלחם."
"כן ראיתי," אמרה ספיר להפתעתו הרבה של מוגן. "לפני יומיים, בליל הירח המלא. יצאתי לגן כי לא הצלחתי להירדם, וראיתי אותך מתאמן בחרב."
"ואיך את יודעת שזה הייתי אני?" מוגן ניסה לפסול את דבריה, "היה לילה. חושך. הירח לא מספק מספיק אור."
"אני יודעת שזה היית אתה," התעקשה. "אור הירח הספיק לי כדי שאזהה את פניך."
"טוב, זה הייתי אני," הוא נכנע, "אבל אני עדיין לא טוב מספיק כדי להיחשב לאביר."
"אתה טוב! אפילו טוב מאוד!" מוגן הביט בה בספק. "הרבה אנשים בארמון חושבים שאתה צריך להפוך לאביר של המלך. למה שלא תצטרף לאימוני האבירים. כבר יש לך את הידע, אתה תצליח שם ללא כל ספק."
"אני לא רוצה להיות אביר, ואני לא רוצה להילחם!" קרא מוגן בכעס לא אופייני. "כל חיי היו כישלון אחד גדול בכל מה שנגע ללחימה! הייתי הלוחם היחידי בעיר שממנה באתי, תקוותם היחידה של התושבים. אבל האינטגרלים הארורים האלו... הם הביסו אותי בכזו קלות! שוב ושוב ושוב... כל הזמן!"
ספיר שתקה. היא ידעה מי הם האינטגרלים. מוגן סיפר לה עליהם פעם, אבל מעולם לא תיאר את מראם החיצוני. הוא סיפר לה רק על כוחם ההרסני.
מוגן המשיך בדבריו, להוט לספר למישהו סוף סוף על עברו הנוראי.
"הם תקפו יום יום, ולא היה ביכולתי לעשות דבר! יום אחד החלטתי שזהו זה, עליי להביס אותם או למות בקרב. ניצבתי מולם, לוחם אנושי זעיר מול מפלצות ענקיות, מכוסות בסימנים משונים, באותיות ובמספרים. הם צחקו עליי, השתעשעו בי. הייתי הצעצוע שלהם! רק צעצוע!" הוא אגרף את ידיו והטיח אותן בכידון האופניים, שהתעקם מעוצמת המכה. מוגן קם ממקומו, הלך מעט קדימה ונעמד בגבו לספיר. הוא עמד שם כמה רגעים, דומם. לאחר מכן הסתובב לספיר, ועצבות גדולה הייתה נסוכה על פניו. "אני זוכר אור. אור לבן וחם, יורד מהשמיים. לאחר מכן... כלום. רק חושך. אני זוכר שהתעוררתי ליד קטר. האינטגרלים נעלמו ולא הופיעו שוב." הוא הרכין את ראשו ועצם את עיניו בכוח. "רק זמן מה לאחר מכן הבנתי שהאינטגרלים, היצורים הארורים האלו, חתומים בתוכי! כל פעם שאני מניף חרב אני מרגיש אותך נעים, מנסים לצאת, כאילו הם מגיבים ללחימה שלי! והסימן הזה שעל הגב שלי!" מוגן פקח את עיניו ותפס את חולצתו בתיעוב, "הסימן הזה שתמיד מזכיר לי מה אני... כלא של מפלצות!"
ספיר הביטה בו כלא מאמינה. מעולם לא חשבה שליצן החצר של המלך, בחור כה חסר דאגות כמוגן, מכיל בתוכו סיפור נורא שכזה.
היא התקרבה אליו, "מוגן..."
"אל תתקרבי!" הוא קרא, "אני מרגיש אותם... הם התעוררו. אני לא יכול אפילו לכעוס מבלי שהם יופיעו!" הוא משך בצווארון חולצתו, כאילו הוא עלול להיחנק ממנה.
"די!" ספיר לא יכלה לשאת זאת עוד, "אל תיתן לעצמך לאבד שליטה!"
מוגן הביט בה. "את לא יכולה להבין!"
"אני יכולה ועוד איך!" צעקה עליו ספיר. "כשהייתי קטנה עזרתי לדרקונה בכך שהצלתי את שני צאצאיה ממחסלי דרקונים. הם ככמעט הרגו אותה, ובעודה גוססת נשבעתי בפניה שאעזור לגוזליה, ושאמצא להם מקום מבטחים, רק שלא תמות! שלא תביט בי כך, כאילו אני הדבר האחרון שתראה בחייה. כאילו אני היצור האחרון אותו תפגוש..." ספיר הביטה ברצפה. "שניות לפני מותה היא הודתה לי, והבטיחה שלא תשאיר אותי חסרת הגנה. עם מותה, היא העבירה לי את כל כוחותיה, כוחות הדרקון שלה."
"זה לא אותו הדבר," אמר מוגן. ספיר הישירה מבט לעיניו והוא השתתק בתדהמה. עיניה הרגילות התחלפו בעיני דרקון אדומות כדם.
"לאחר שמצאתי לדרקונים הקטנים בית, התחלתי לנסות את כוחותיי, ובמהרה הסתבר לי שאי אפשר לשלוט בהם. הם לא נועדו לבני אדם. הגוף שלי לא מצליח לרסן אותם, ולפעמים הם פשוט יוצאים משליטה. אתה יודע כמה אנשים כבר כינו אותי 'מפלצת'? כמה ברחו ממני באימה? כמה מהם הצלתי, ובתמורה הם פחדו ממני ונידו אותי? ילדה קטנה! בת עשר!" היא התקרבה אל מוגן עוד יותר.
"אני צריכה תמיד להיזהר. תמיד להיות ערנית. אני עלולה לאבד שליטה פתאום..."
"...ואז המפלצת שבי תצא החוצה..." השלים מוגן את המשפט.
ספיר הביטה בו. עיניה חזרו להיות רגילות. "האמן לי, אני מבינה אותך."
מוגן הצליח לחייך מעט. ספיר הניחה יד מנחמת על כתפו.
ואז זה קרה.
האדמה רעדה בפרעות. מוגן וספיר הרגישו כאילו השמיים נופלים על ראשם. מוגן הרגיש את האינטגרלים משתוללים בתוכו, והסימן שעל גבו בער מכאב. ספיר הרגישה כאילו גופה עומד להתפרק. ניבים חדים צמחו בפיה ועיניה השתנו שוב לעיניי דרקון. ציפורני ידיה התארכו וקיבלו צורה של טופרי דרקון, שננעצו בכתפו של מוגן. ספיר ניתקה את ידה מימנו הלפתע הכל פסק. השניים עמדו לרגע במקומם, המומים, ואז איבדו את הכרתם וצנחו על רצפת השיש הקשה.
המלך והמלכה יצאו בריצה מאולם הכס והספיקו לראות את ספיר ומוגן מתמוטטים. ווינגס מיהרה לעברו של מוגן והיב מיהר לעברה של ספיר.
המלכה הפכה בעדינות את מוגן על צידו ובדקה את גבו. כפי שחששה, חולצתו של מוגן הייתה שרופה בחלק של הגב וחשפה סימן גדול שחור של אינטגרל, שנמשך לאורך עמוד השדרה שלו. הסימן הפיזי היחיד לכך שכלאה בתוכו את האינטגרלים.
המלך בדק את פניה של ספיר. מבין שפתיה בצבצו שיניים חדות כתער, אצבעות ידיה הפכו לטפרים, וכשבדק את עיניה, גילה שהם עיני דרקון אדומות. כפי שחשש, כוחותיה שוב יצאו משליטה. הוא ידע, כשלקח אותה תחת חסותו, שהיא יוצאת דופן, והבטיח לה שישמור את סיפורה בסוד. הוא קיווה שיוכל להעניק לה מסגרת, כדי שלא תהיה בודדה בעולם.
המלך הופתע מכך שהשינוי של ספיר היה כה קיצוני. הוא מעולם לא ראה את ידיה משנות צורה. משהו לא בסדר.
הוא הפנה את מבטו אל ווינגס וקרא בשמה. היא קפצה בבהלה והפכה במהירות את מוגן על גבו, אך היב הספיק לראות את הסימן השחור שעל גבו של ליצן החצר שלו.
"מה זה הסימן הזה?" שאל אותה.
"א-איזה סי-סימן?" גמגמה ווינגס.
היב הביט בה בחשד. "את יודעת משהו ואת לא מספרת לי," זו לא הייתה שאלה.
ווינגס השפילה את מבטה. ואז הרימה אותו והביטה בהיב. "גם אתה יודע משהו ואתה לא מספר לי," האשימה אותו.
הם הביטו אחד בשנייה לרגע ארוך. לבסוף החליט היב לעשות משהו בנידון. "שומרים," פקד בקול קודר, "קחו את האבירה ואת ליצן החצר לחדריהם. דאגו להניח אותם בעדינות במיטותיהם."
"כן, אדוני המלך!" הכריזו השומרים. הם הרימו את מוגן וספיר בעדינות מהרצפה ולקחו אותם לחדריהם.
"בואי, ווינגס." אמר היב, "נראה שיש לנו כמה דברים לדבר עליהם."
"אכן, כך זה נראה" הסכימה ווינגס. "נראה שכל אחד מאיתנו לקח תחת חסותו אדם לא רגיל, בלי שיהיה לנו מושג מה השילוב של השניים עלול לעשות."
המלך והמלכה נעלמו בחדר הכס, ושם דיברו בפרטיות על האבירה בעלת כוחות הדרקונים ועל הלוחם המשמש כלא למפלצות.

--------------

נראה שנסחפתי קצת. זה היה אמור להיות יותר קצר...
נו, מילא... ^_^
אני מקווה שהחזקתם מעמד... OwO

הולישיטזההיהטוב.
קראת את המחשבות שלי לחלוטין לגבי ההמצאה של ג'יטי (שלי? מוזר לומר את זה ככה).
הסיפור גאוני בינתיים. ממש. אני מת לראות לאן ואיך זה יתפתח.

ספיר, זה מעל ומעבר לגאונות! אני מעריצה אותך!!
ראשית, הכתיבה. קולחת ורעננה בצורה בלתי רגילה. הכל מעניין, וסוחף, מתובל בהומור ומסתורין בדיוק במידה הנכונה.
כל הדמויות בנויות היטב, הכל פשוט מושלם!
רק כמה טעויות הקלה: "בוא" במקום בואי, "במבינה" במקום "מבינה". יכול להיות שהיו עוד שלא שמתי לב אליהן ^^" חוץ מזה, זה מושלם~~~

TheGeeTee1 כתב:הולישיטזההיהטוב.
קראת את המחשבות שלי לחלוטין לגבי ההמצאה של ג'יטי (שלי? מוזר לומר את זה ככה).
הסיפור גאוני בינתיים. ממש. אני מת לראות לאן ואיך זה יתפתח.

דילאנכון... ><
באמת? OO איזה כיף!!!!!! *מקפצת במקום מרוב שמחה*
איזה כייייייייייף! >//////<

~WingsOfLightLegend~ כתב:ספיר, זה מעל ומעבר לגאונות! אני מעריצה אותך!!
ראשית, הכתיבה. קולחת ורעננה בצורה בלתי רגילה. הכל מעניין, וסוחף, מתובל בהומור ומסתורין בדיוק במידה הנכונה.
כל הדמויות בנויות היטב, הכל פשוט מושלם!
רק כמה טעויות הקלה: "בוא" במקום בואי, "במבינה" במקום "מבינה". יכול להיות שהיו עוד שלא שמתי לב אליהן ^^" חוץ מזה, זה מושלם~~~

ב-א-מת? >//////////////////////<
את באמת חושבת כך? איזה כיף לי~
כל כך נהניתי לכתוב את זה. הרגשתי שהכל פשוט זורם ממני והלאה. זה היה כיף ^w^
אופס... ובדקתי את הכל לפני ששלחתי. ^_^"
נו, טוב. זה יתוקן!

איזה כי~ף >///<

ספיר את גאון ואני מעריץ אותך. לקחו לי כמה שניות אחרי שסיימתי לחזור למציאות. וכל מה שכתבת גם לא סותר את הרעיון שהיה לי בראש.

והנה לך מתנה, אם תרצי. קריינות של כל הקטע באורך 20:30 דקות, כי כל כך התרשמתי.
מצטער על חוסר גיוון בדיבוב קולות ועל בעיות דיקציה ^^

http://ge.tt/8Yku9bC/v/0

המשכתי את הסיפור של ספיר, מקווה שעמדתי ברמה הגבוהה.

---

שר הצבא רץ במורד המדרגות לעבר המרתפים, ממלמל לעצמו בעצבנות על כלבים, חתולים, נשקים יקרים וליצנים בבגדי ארנב, תוך סינון קללות נמרצות. הוא החל להריץ תסריטים בראשו על איך היה הליצן המשוקץ יכול לעולל דבר כזה בעצמו, ולפתות בעזרת מזון את החתולים והכלבים אל עבר המרתף, מה שרק גרם לעצבנותו לגבור. הוא פנה בפינות המרתפים במהירות, ועצר מול דלת המעבדה שאילתר לעצמו. ביד חוששת, שלח ג'יטי את היד לכיס הגלימה שלו והוציא ממנה מפתח ברזל חלוד מעט. הוא הכניס את המפתח למנעול הדלת, סובב אותו במהירות ופתח אותה מעט, מציץ פנימה.

המעבדה הייתה שקטה, רגועה ומסודרת - בדיוק כמו שעזב אותה כשיצא לכיוון חדר הכס.

ג'יטי חש את ידו נסגרת לאגרוף קפוץ, בעודו מנסה לחשוב לכמה חלקים יוכל לקצוץ את ליצן החצר כשימצא אותו שוב. זו לא הייתה הפעם הראשונה שמוגן הצליח לסדר אותו ככה, ולמעשה, זה כבר התחיל להימאס עליו. למרות הכעס, הוא התיישב בכיסא העץ הפשוט שעמד לצד שולחן מלא בתרשימים וכלי עבודה עדינים. בין התרשימים, ראה ג'יטי את מפת הממלכה, בה השתמש לצורך תכנון ההגנה על שטחיה. הוא הביט בה ארוכות וחשב.

אחרי המהפכה, הממלכה הייתה בכאוס גדול אפילו יותר משהייתה קודם לכן. התושבים הפשוטים עדיין התקשו לעכל את העובדה שקיים מנהיג בממלכה שמקשיב לצרכיהם ודואג להם, לאחר שנים כה רבות בהם נשלטה על ידי מנהיג רודף בצע ועריץ שלא חשש כלל לגורל תושביו. זה גרם להם לפקפק. בין התושבים אף קמו מתנגדים למלך החדש, אשר טענו כי למרות טוב הלב שלו, אדם כל כך צעיר וחסר ניסיון לא מסוגל להנהיג את הממלכה טוב יותר מהם. לא אחת הגיעו תושבים זועמים לארמון כדי להתלונן בפני המלך ולהביע את חוסר שביעות רצונם מהדברים הפעוטים ביותר. לא אחת עמדו מתנגדים אמיצים בכיכר העיר, ונאמו על היותו של המלך נער צעיר וטיפש בעל שיגעון גדלות. לא אחת הוזעקו אבירים מהמסדר על מנת למנוע הפרות סדר בשטח הממלכה. לולא מסדר האבירים, חשב ג'יטי, המלך לא יכול היה להישאר אף רגע אחד בחדר הכס בלי להיות מושלך דרך חלון המגדל הגבוה ביותר.

"יש לו מזל," אמר ג'יטי בקול רם לעצמו. "יש לו מזל שאנו יודעים מי הוא ומה הוא שווה."

שר הצבא שיחרר אנחה, קם מהכיסא והביט שוב לעבר השולחן, הפעם לעבר תיבת עץ אלון מוארכת. הוא הירהר קלות, ואז לקח את התיבה בידו ויצא לעבר חצר האבירים, לוקח עימו שתי חרבות עץ שהיו תלויות על ווים בכניסה לחדר.

כשיצא מהמרתף אל עבר הגנים, השעה הייתה כבר שעת דמדומים. השמש הסתתרה מאחורי מגדלי הארמון וצבעה את שולי המגדלים בקוי מתאר זהובים וזוהרים, על רקע שמיים אדומים. זו אמנם לא הייתה שעה אידאלית לאימונים, אך ג'יטי אהב אותה. משהו בצבע השמיים וברוח הקלילה שנשבה הזכיר לו את האימונים שלו כנער, מה גם שחצר האימונים הייתה בדרך כלל ריקה בשעות אלה - ללא אבירים שחצנים וותיקים ממנו. המחשבה שלו נקטעה כשהגיע לחצר האימונים וראה שם דמות בודדה בשריון פשוט, מניפה חרב באיבחות רחבות וקצובות מול בובת אימונים. הוא התקרב אליה לאט ובשקט. מקרוב, הוא זיהה כי מדובר בנערה. הוא עמד שם בשקט ובחן את תנועותיה מקרוב. איבחות החרב היו גסות, איטיות ורחבות מדי, חושפות אותה יתר על המידה. מתוך התנועות הגסות ראה ג'יטי תסכול וייאוש הולכים ומתגברים, כאשר תנועותיה הלכו ונעשו גסות ומכאניות יותר ויותר. הוא חשב האם לתת לה הכוונה ולתקן את העמידה שלה, אך פתאום עלה בו זיכרון נוסטלגי ונשכח - זיכרון של נער מתוסכל שהתאמן בחרב, באותה החצר ובאותו אור דמדומים בדיוק, מנסה להבין היכן הוא טועה ועומד על סף שבירה נפשית. הוא חייך קלות, ולקח אוויר.

"ערב טוב."

הצווחה שנשמעה באותו הרגע גרמה לעלים על העצים בחצר לרעוד קלות. האבירה שמטה את חרבה תוך כדי הנפה, וזו טסה בקו ישר וננעצה באדמה לידה. בלי להראות היסוס לרגע, הנערה החלה לרוץ לעבר אולמות האבירים בקצה החצר, טורקת אחריה את הדלת. ג'יטי מיצמץ, תוהה אם הוא אמר משהו לא בסדר. במאמץ לא קטן, הוא שלף את החרב מהאדמה. בעודו סוחב אותה בסרבול תחת יד אחת, יחד עם חרבות האימונים והתיבה שהביא עימו, הוא פתח בידו השניה את דלת האולם.

האולם היה מלא באבירים ותיקים, צעירים ואבירים באימונים, אשר אכלו באותו זמן ארוחת ערב קלה לפני שפנו להמשיך בעיסוקיהם וללכת לישון לפני יום אימונים מפרך נוסף. שולחנות עגולים רבים היו מסודרים בשורות ברחבי האולם, תחת שתי נברשות גדולות שהאירו אותו באור עמום. ג'יטי סקר את האבירים, אך לא ראה זכר לאבירה הצעירה שהתאמנה בחוץ עד רגעים ספורים קודם לכן.

"סליחה, מישהו מכם אולי ראה אבירה צע-"

אביר ותיק אחד שישב קרוב יותר לדלת כחכח בגרונו, ובפרצוף לא מרוצה הצביע בעזרת סכין האכילה שאחז בידו כלפי מטה. כשג'יטי הביט למטה, הוא ראה זוג מגפיים מבצבץ מבעד לקצה המפה שכיסתה את השולחן. הוא חשב מעט, ואז אחז במגף בידו הפנויה, מושך את האבירה החוצה, לקול צחוקם של מעט אבירים באולם. היא שכבה שם על הרצפה כשגופה כלפי מטה למשך מספר שניות, ואז התגלגלה על גבה. ג'יטי הושיט לה את ידו. בהיסוס קל, היא לקחה אותה, וג'יטי ניצל את ההזדמנות וגרר אותה החוצה מהאולם, סוגר אחריו ברגלו את הדלת. הוא התקדם איתה לעבר ספסל, הניח את דבריו שם והתיישב, מסמן לה לשבת לידו.

"אני מצטער שהפרעתי לך להתאמן. זה היה לא מנומס מצידי." הוא אמר בחיוך. האבירה החזירה לו חצי חיוך נבוך. לאחר שתיקה קצרה, המשיך, "מה שמך?"
האבירה היססה קלות. "א-... ארינה... אדוני... אני מניחה...", היא אמרה בקול שבור.
"את מניחה?" ג'יטי והרים גבה. "מה זאת אומרת?"
"א... אני מתכוונת... זה השם שלי, אדוני, אבל אף אחד לא... לא באמת..."
ג'יטי קטע את המלמול השבור של הנערה. "אז אני אנסח מחדש. איך את מעדיפה שאני אקרא לך?"
"ס... סאקי. סאקי. קרא לי סאקי, אדוני."
"סאקי. הבנתי. אני ג'יטי, ואת יכולה לקרוא לי ככה. אני לא מאמין בדרגות או בכינויי כבוד..."
"הו... אממ... לכבוד הוא לי... ג'יטי... אדוני... ג'יטי..."
ג'יטי צחקק קלות, ואז הפסיק בבת אחת, מבין עד כמה לא מנומס לצחוק כך בפניו של אדם אחר, ועוד נערה. הוא החליט לקדם את השיחה כדי להימנע ממצב מביך נוסף.
"אז... את מתאמנת כאן?"
סאקי הסמיקה. "כן, אדוני... אבל אני ממש גרועה. ממש. ראית אותי, נכון? אני בטח נראית כמו דחליל כשאני מתאמנת. אני לא מסוגלת להניף את החרב שלי ישר, ומפספסת המון, ולא יכולה להתרכז במטרה, ותמיד מאבדת שיווי משקל, ונשארת פגיעה להתקפת נגד, ו-"
"את אוהבת להילחם בחרב?" ג'יטי שאל באמצע שטף הדיבור של סאקי, גורם לה להשתתק בבת אחת.
היא שתקה למשך זמן רב. ג'יטי המתין. לבסוף היא פתחה את פיה.
"אני לא יודעת, אדוני... אני חושבת שאני פשוט לא מסוגלת לעמוד מול היריבים שלי פנים מול פנים. אני מפחדת."
ג'יטי הביט בה וקימט את מצחו. לאחר מכן הוא הסיט את מבטו לעבר אותה תיבת עץ שהביא עימו. הוא הינהן בהחלטיות ולקח אותה בידיו, מניח אותה בינו לבין סאקי. סאקי הביטה בו ובתיבה לסירוגין בהבעה שהייתה ספק של לחץ וספק של סקרנות. הוא פתח את התיבה, וחשף חפץ מתכתי מוארך בעל ידית, שהזכיר קשת מוצלבת ללא כנפיים או מיתר. ליד החפץ היו מונחים כתריסר חצים מתכתיים קטנים, וליד כל אחד מהם הונח כדור קטן בצבע פחם.
"מ... מה זה?"
ג'יטי חייך, כשניצוץ מוזר בעיניו. "עדיין אין לי שם בשביל זה... אבל אם את מעדיפה שלא להיקלע לקרב של פנים מול פנים... זה כנראה הפיתרון בשבילך."

---

הצעות לשיפור יתקבלו בברכה,
יש להשאיר קרדיט בעת השימוש, תודה

ךדגשליכךלשדיקכתלשגיכלךישדגלךכןישדךלגכישךגכיךשיךשלחעךשגיךלחשע'קךקע ךלישדגלךכישדגכ
ג'יטי ;;;;;;;
3>

HebrewTranslations כתב:ספיר את גאון ואני מעריץ אותך. לקחו לי כמה שניות אחרי שסיימתי לחזור למציאות. וכל מה שכתבת גם לא סותר את הרעיון שהיה לי בראש.

והנה לך מתנה, אם תרצי. קריינות של כל הקטע באורך 20:30 דקות, כי כל כך התרשמתי.
מצטער על חוסר גיוון בדיבוב קולות ועל בעיות דיקציה ^^

http://ge.tt/8Yku9bC/v/0

20:30 דקות של שלמות *-* לא שמעתי את הכל כי אני צריכה עוד מעט ללכת לבית הספר, אבל תהיה בטוח שאני אשמע כשאני אחזור! אהבתי מאוד את הקריינות ששמעתי עד עכשיו, אתה באמת מוכשר! זוכר את הכישרון המבוזבז? הנה אתה מנצל אותו!

אוי, וקראתי גם רק חלק מהקטע של ג'יטי ;-;
אני אשלים הכל כשאני אחזור!

ספיר,
הסיפור שלך גאוני
הצלחת לאגד את השטויות של כולנו בצורה נפלאה
ממש נהניתי מהכתיבה שלך,
לדעתי את יכולה לשקול עבודה כסופרת אמיתית ^^

היב,
אתה קריין מעולה
והדיבוב לא רע בכלל

ג'י מן,
המצאת את האקדח?
זה בהחלט יכול להיות מעניין...

אני ממש אוהב את הכיוון שהדמות שלי הולכת בו

כתבתי המשך מכיוונו של מוגן, זו לא פיסת כתיבה איכותית במיוחד אבל זה משהו

---

מוגן התעורר בחדרו עם הנץ החמה.
הוא ניסה בכל כוחו לחשוב מה קרה אתמול, אבל לא הצליח להיזכר.
הוא לבש את חליפת הארנב הורודה שלו ופתח את דלת חדרו.
מולו עמד אחד משומרי המלך.
"אני חושש שאיני יכול להרשות לך לצאת" אמר השומר.
מוגן שמעולם לא חווה הגבלה שכזו שאל בבלבול "בהוראת מי?"
"בהוראת המלך כמובן, חזור לחדרך" ענה השומר.
מוגן הגיב בצייתנות וסגר את הדלת.
"אפילו המלך לא יכול לעצור אותי" חשב לעצמו מוגן וסיכם "אז היום זה קטר".

שר הצבא ג'יטי התהלך בגינה, שקוע במחשבות, כהרגלו עד ששמע קול של זכוכית מתנפצת.
קטר רועם שעט לעברו.
ג'יטי היה יכול להיות מופתע מאירוע כזה, אם הוא לא היה קורה פעם בכמה שבועות.
"אתה לא מתבייש, יומיים ברצף אתה משגע אותי" צעק ג'יטי לעברו של מוגן כשזה חלף על פניו.
"נכון" חשב לעצמו מוגן "כבר שיגעתי אותו אתמול, משהו עם כלבים וחתולים, לא מתאים לי לשכוח דברים כאלה"

מוגן המשיך לעבר העיר.
"ארנבי, ארנבי" נשמע קול חלוש קורא לעברו.
מוגן הכיר את הקול, הייתה זו הלנה היתומה הקטנה.
"באת לשחק איתנו גם היום ארנבי?" שאלה הלנה.
מוגן שחולשתו הגדולה ביותר הייתה ילדים קטנים לא יכל לסרב וכך בילה בבית היתומים של העיר עד שעת שנת הצהריים.

"יש לכם סדין ופנס" שאל מוגן את מנהלת בית היתומים בדרכו החוצה.
"בחיי ארנב, יש לך את השאלות הכי מוזרות, כן יש לנו, הנה" ענתה המנהלת והגישה לו פנס וסדין.
"אני לא יודעת מאיפה אתה שואב את כל האנרגיות שלך, אבל טוב שאתה קיים" אמרה המנהלת.
מוגן יצא מהדלת והמשיך בדרכו אל איזור התעשייה של העיר.
בדרכו הרהר במילותיה של המנהלת "האם באמת טוב שאני קיים?"
הצלקת על גבו עקצצה "משהו רע קרה אתמול, אני מרגיש את זה".

מוגן החנה את הקטר שלו מחוץ למפעל הטקסטיל.
לפני כמה ימים הגיעו עובדים ממפעל זה להתלונן על משכורותיהם הנמוכות,
המלכה כהרגלה ציוותה לערוף את ראשם אך לבסוף התחרטה.
מוגן חמק אל תוך משרדו של מנהל מפעל הטקסטיל, לבש את הסדין וחיכה.
כאשר המנהל נכנס למשרדו הוא העיר בפנס ואמר בקול מאיים "באתי לקחת אותך"
"ל-ל-לאן?" קרה מנהל המפעל בשקשוק.
"למקומך השמור בגיהנום כמובן" אמר מוגן בשטניות "יצרת לעובדיך גיהנום עלי אדמות ועל כן מקומך בגיהנום מובטח".
"ב-ב-בבקשה לא, יש לי אישה וילדים, מי ידאג להם? אני אעשה הכל..." התחנן מנהל המפעל.
"הכל?" התגרה מוגן. "הכל!" קרה המנהל.
"אם כך תעלה את משכורות העובדים שלך" סיכם מוגן.
"מיד" ענה מנהל המפעל.
"ואם תעז להוריד אותן שוב, אני אחזור לקחת אותך" אמר מוגן ונעלם בעננת עשן.

בעודו נוסע מהמפעל בחזרה לבית היתומים נזכר מוגן באיכרים העצלנים שבאו להתלונן אתמול בפני הזוג המלכותי
"אבל לא ראיתי אותם אז מי סיפר לי על כך? אני חייב לגלות!".
מוגן השאיר את הפנס והסדין בכניסה לבית היתומים ונסע לעבר האיזור החקלאי של העיר.
האיכרים נמנמו להם על ערימות החציר ונראה שגם היום לא עבדו כלל.
מוגן לקח דלי ומילאהו במים מהנהר, לאחר מכן הוציא מכיסו אבקה אדומה כדם ושפך אותה לתוך הדלי.
מוגן כתב עם התמיסה האדומה על הקיר 'המוות מחכה לעצלים' וחזר לארמון.

מוגן צותת כהרגלו למתרחש בחדר הכס מתוך המחילות הסודיות שבארמון,
אך בגלל שהתעכב בעיר, הגיע בזמן רק כדי לשמוע "ערפו את ראשו" פעם נוספת.
"אמרתי ערפו את ראשו" חזרה המלכה בעצבנות. "מה? איפה ספיר? היא לעולם לא מאחרת!" חשב מוגן.
"ווינגי, את זוכרת מה קרה אתמול, נכון?" לחש המלך. "כן" ענתה המלכה שנשמעה רגועה יותר.
"יופי, כי אני לא" אמר המלך. מוגן הניד בראשו "כן, זה המלך שלנו"
ואז זה היכה בו: השיחה, הקללה של ספיר, הבעירה בגבו ועובדה מטרידה וכואבת:
הזוג המלכותי יודע יותר ממה שהוא מספר.

גיא, זה היה ממש טוב, זורם ומעניין לאורך כל הדרך! וכך נכנסה לה סאקי...

אני חושב שהתמכרתי לקריינות. זה פשוט כיף מדי XD
http://ge.tt/8Xr2pbC/v/0

SpongeFrenzy כתב:גם אני רוצה! אתם כותבים כזה יפה *~*
עכשיו אני אהרוס הכל! D:

שם: בשטח הממלכה - ספוג\ספוגי. מחוץ לשטח הממלכה - הספוג המשוגע (כשהשם ספונג'פרנזי\שגעון הספוג עבר מפה לאוזן, הוא השתבש).
תפקיד: שרה שירי פתיחה, סיום וסתם מוזיקת רקע שלא בהכרח מתאימה לסיטואציה.
הכשרה: -
סיפור רקע: ספוגי הייתה אחת מפשוטי העם ששאפו לשינוי, אבל לא הייתה לה מספיק אמונה בשביל לעשות דבר.
עד אז היא עבדה בעבודה פשוטה שלא אהבה כלל, אבל הייתה חייבת לעבוד בה בגלל ששליטי הממלכה דאז חייבו את כל הנתינים שהיו מסוגלים לעבוד, לעבוד בשבילם. תמיד היא הרגישה שמשהו חסר... משהו בער בה ולא הצליח לעזוב או לצאת ממנה.
לאחר שווינגס הגיעה והחזירה את המוסיקה לממלכה, היא הצליחה לשים על זה שם. זו הייתה מנגינה.
אה, וחוץ מזה, יש לה חולשה לבעלי חיים. לכן, כשהיב, המלך לעתיד, היה ישן בסמטאות עם חתולי הרחוב, היא הייתה נתקלת בו פעמים רבות כשהייתה מגיעה להאכיל את החתולים. במשך הזמן היא התחילה גם לעזור לו ולימים נהייתה חברתם הקרובה של המלכה והמלך, והמלך רואה בה אחות קטנה. ^^

איזה חמודה את ספונג'י~ אחותי D:

Spoiler:

לקחת את הדמות שלך לכיוון לא צפוי, מוגן. אהבתי P: לצערך כבר אין לי זמן לקריינות ^^"