הצבא עשה פלאים לקשרים החברתיים שלי.


מאז החטיבה, היו לי בערך שלושה חברים בכל רגע נתון. זה לא שלא הייתי מדבר עם הכיתה, פשוט לא היה לי שום קשר אליהם. הם אהבו לשחק כדורגל, ולראות תוכניות ריאליטי, ולצאת לברים ועוד כל מיני דברים שאף פעם לא רציתי לעשות. אז הייתה קבוצה קטנה של אנשים שהחשבתי כחברים, אבל פרט להם לא הייתי רואה אנשים אחרים כשלא הייתי חייב. בנקודה מסוימת בסוף החטיבה ננעלתי על שני אנשים, שהאח של אחד מהם הצטרף אלינו בנקודה מסוימת. כולנו היינו גיימרים וכולנו אהבנו אנימה ומנגה (אני פחות מהם, באותו זמן. כנראה כי הייתה לי סלידה רצינית מפירטיות של כל דבר. אבל פירטיות זה לא לפוסט הזה). עד הצבא, הם היו האנשים היחידים שהייתי מבקר בבית שלהם או הולך איתם למקומות (בעיקר סרטים, וגם זה לא הרבה). אני לא חושב שזה עצוב - זה היה מה שהרגיש לי נכון, והתיכון הייתה תקופה מצוינת בחיי, אבל בהחלט התרכזתי בלימודים הרבה יותר מהאדם הממוצע. ובמשחקי מחשב.


אני זוכר את האנשים החדשים הראשונים שדיברתי איתם על תחומי העניין שלי אחרי שהתגייסתי. חלקם משרתים במפקדה, אפילו. היה מישהו עם העניין שלי בספרי מד"ב ופנטזיה, ומישהו שכמוני מאוד אהב משחק מסוים. בצבא פגשתי בפעם הראשונה אנשים שבאמת חלקו איתי תחומי עניין - עד אז, הכרתי בעיקר אנשים בפורומים באינטרנט. כשהגעתי למפקדה זה היה עוד יותר טוב; פתאום היו אנשים שמתעניינים באנימה ומנגה, וערב משחקי לוח במפקדה היה תגלית מדהימה. ראיתי אווטאר לראשונה במפקדה כי מישהו הקרין את הסדרה לאורך כמה חודשים. הקרנתי וראיתי לראשונה את קאוובוי ביבופ במפקדה גם כן. אבל אני חייב להודות שאף אחד מהם לא חלק את _כל_ תחומי העניין שלי. בתיכון הייתי מכונת JRPGים, ובמפקדה לא היה אף אחד שיודע מה זה פרסונה. זה גם היה סגנון שונה - פחות enthusiastic, אני מניח? גם לא היה שום דבר שבאמת יכלתי לעשות ביחד איתם שהייתי מגדיר כתחביב.


במפקדה באמת התחלתי ללכת לכנסים. מיתופיה בשנה שעברה היה מדהים, ואייקון גם כן. לא פגשתי שם כל כך הרבה אנשים חדשים, אבל מאוד נהניתי. הארוקון היה שונה. בערך חמישה מהאנשים שאני מצפה שיקראו את זה יודעים כבר על מה אני מדבר - תכננתי לדבר על זה אחרי קצת יותר מחודשיים בפורום, אבל בהתחשב בעובדה שהוצאתי השבוע קצת יותר מאלף שקלים על ציוד הקלטה נורמלי, אני חושב שאין צורך להסס.


כשהגעתי להארוקון הלכתי מאחורי שלושה אנשים בגיל חטיבה או תיכון שדיברו על פוקימון. זה נתן לי הרגשה של "וואו, אני לא מזהה את הפוקימונים שהם מדברים עליהם. אני חייב לשחק בדורות החדשים יותר", וגם "הולי שיט, יש אנשים שמשחקים פוקימון בצורה רצינית בארץ". ואז ראיתי את הקוספליי.
זה היה מדהים. אני זוכר מישהו בתחפושת אציו אודיטורה בלה בלה איך שלא קוראים לאיטלקי הזה מ - assassin's creed ii, וסלנדרמן שהיה נורא חמוד - זה רק כשעמדתי בתור עצמו. כשקניתי את הכרטיס שלי ויצאתי לרחבה, ראיתי לפתע רמיליה ופלאנדרה סקארלט. ההרגשה פה הייתה "הולי שיט אנשים שיודעים מה זה טוהו ועושים קוספליי חייב לצלם" אז ביקשתי מהן לצלם אותן וצילמתי אותן. ליידן ראיתי פאצ'י מסוימת עם עוד כמה אנשים שלא היו בקוספליי, אז גם ממנה ביקשתי תמונה. דיברתי קצת עם אחד האנשים שהיו שם, מישהו מסוים שאפשר להגיד שנשמתו שרופה, ודיברתי איתו על טוהו קצת. אחר כך נכנסתי למתחם הכנס.


נדהמתי שוב. עד סוף הכנס אני אספיק לקנות שלושה פוסטרים ולקחת אחד בסוף היום מדוכן שהכריז שהוא עוזב את מה שנשאר למי שלא ירצה - שניים למשרד ושניים לבית. אם ראיתם/קראתם גנשיקן (ואם לא, תעשו את זה, גנשיקן זה מצוין), אני די מקביל לסאסאהארה ממש בהתחלה של הסדרה - כשהוא מחליט לאמץ את האוטקואיות שלו. נרשמתי לקראוקה, ומאוד הופתעתי לגלות שפאצ'י מסוימת מנהלת אותו. הייתי השני שנרשם, ואחר כך הלכתי לשחק גו. אני לא ארחיב על הגו - אני שחקן מתחיל וממש לא טוב (זו הייתה הפעם השנייה ששיחקתי), אבל שיחקתי שלושה משחקים נגד מישהי ממש נחמדה שהייתה אז בכיתה י"א וכיסחה אותי. אין לי מושג איך קוראים לה, אם למישהו יש מושג :פ


בשלוש וחצי הלכתי לשיר את השיר שלי. או ליתר דיוק, בשלוש הלכתי לעמוד בתור כי לא היה לי כל כך מה לעשות. בקדמת התור היה איזה מישהו בחולצת באטמן ומישהי עם תחפושת של יצור מסרט של מיאזאקי שלא ראיתי. הם החמיאו לי על החולצה שלבשתי (טי-שירט עם L והלוגו של דת' נוט), ודיברנו. אני לא זוכר איך הגענו לטוהו בשיחה, אבל מאוד נהניתי לדבר איתם. איפשהו באמצע גם הייתה מישהו פרחונית וחמו--גברית עם שמלה ענקית שניגנה רימיקס של סלאם ג'אם, גם איתה דיברתי טיפה. השלושה הזמינו אותי לאיזשהו משהו שנקרא פורום תזגומים. הייתי סקפטי. מצד שני, מאוד שמחתי שיש שמלה ענקית שחוסמת את התור ובכך מוודאת שאף אחד לא יוכל לעקוף אותנו. נראה היה שהיא מכירה את ה"שומר" בכניסה, איזה מישהו אקראי עם חולצה של כרום. נכנסנו.


שתי הבנות ששרו ראשונות שרו את שיר הסיום של דורהרהרה - Trust Me. אני לא לגמרי בטוח אם זה שיר הסיום הראשון או השני (האינסטינקט שלי זה הראשון? אין לי מושג), אבל חשבתי שזה נורא משעשע בהתחשב בעובדה שאני נרשמתי לשיר שני, את uragiri no yuuyake. שרתי נורא, שזה לא מפתיע כי אף פעם לא שרתי לפני כן, אבל גם נורא התביישתי כי לא ידעתי איך הולכת הגירסה המלאה של השיר (הכרתי רק את ה-TV size). בהזדמנות זו רציתי שוב להתנצל בפני כל מי שהיה שם. החלטתי שאני צריך לשיר שיר שאני יודע את הגירסה המלאה שלו, בחירה בין My soul, your beats ו- Hacking to the gate. את הראשון ידעתי יותר טוב אז בחרתי בו. בנקודה זו הלכתי להסתובב בכנס קצת. חזרתי לרגע כשהשניים שעמדתי ליידם בתור שרו את bad apple, ואני די בטוח שהם שרו אותו בעברית (אבל אני לא לגמרי זוכר. סליחה!). זה עבד די טוב כשאחד מהם לא שכח את המילים, וגרם לי לשקול ברצינות לראשונה את הקונספט הזה של תזגומים. שוב הלכתי להסתובבות - ביקרתי בווק-און ובמאסקרייד (?) שהיה אחריו, ואז חזרתי לשיר. את השיר הזה לפחות ידעתי, אפילו אם לא ידעתי _לשיר_. למעשה יכלתי להרגיש את השפה התחתונה שלי רועדת בכל הצלילים שמחזיקים בשיר הזה, דבר שייחסתי להתרגשות אבל כנראה גם היה קשור לעובדה שזה לא דבר קל לעשות בפעם השנייה בחיי שאני שר ב"רצינות". מאוד נהניתי. הפאצ'י אמרה לי משהו - אני לא זוכר מה, אבל אני כן יודע שזו הייתה מחמאה כלשהי ואפילו אם הרגשתי שהיא לא מגיעה לי על השירה היא עדיין שמה חיוך על הפנים שלי. טיפה לפני (?) ששרתי, אותה הפאצ'י שרה עם איזה מישהו שלא היו לו שום סממנים מזהים שיר חמוד על שלט משחק שמאוד אהבתי. הסתובבתי בכנס עוד קצת וחזרתי לבסיס. דאגתי לשאול את הפאצ'י והאיש עם הנשמה השרופה מה שמם כדי ליצור קשר.


לגמרי חפרתי מספיק לבלוג אחד, אבל לעזאזל אני לא רוצה לחכות שבוע כדי לכתוב על התוצאות של הכנס אז אני אמשיך.


ביום שאחרי הכנס שלחתי לאיש עם הנשמה השרופה, הלא הוא תומר, הודעה בפייסבוק. הוא לא ראה אותה עד אותה שבת, אז לא יצא לי לדבר איתו. באותו חמישי שלחתי הודעה גם לפאצ'י המסוימת, הלא היא גל. היא לא ראתה אותה בהתחלה ושלחה לי הודעה לגמרי לא קשורה כי העליתי את התמונה שלה שצילמתי, ואז דיברנו. דיברנו גם במסנג'ר, זאת הייתה הפעם הראשונה שהשתמשתי במסן כבר כמעט שנתיים (אני עדיין עצוב : ( ). הצטרפתי לפורום התזגומים, ותזגמתי שיר. שבוע או שניים אחר כך, התחלתי לעשות פיתוח קול בהדרכת אחותי.


התחנה האחרונה בסיפור הזה היא המפגש. אני זוכר שראיתי קבוצת בנות ובן אחד רוקדים בפארק בארלוזורוב ותהיתי אם הם מי שאני מחפש - לאחת היה שיער ורוד. תכננתי לבדוק בפלאפון איכשהו ואז האחת עם השיער הורוד, הלא היא סאקי, נופפה לי. אני והיא וספונג'י ורותם וחבר שלה רקדנו את הריקוד מגוסט טריק, הייתי נורא שקט כי אני קצת ביישן. פגשתי את כל הפורום. שרתי. היה מדהים.


הפורום בשבילי זו קבוצת האנשים הראשונה שפגשתי שאני באמת מרגיש שאני חולק איתם את כל תחומי העניין שלי, וגם מקבל מהם חדשים. כשסאקי התלוננה כשהאנימה של ג'וג'ו נגמרה שאנשים לא קוראים את המנגה לדעתי, לקחתי את ההזדמנות ושאלתי אותה איפה היא ממליצה להתחיל. היא אמרה המנגה. למי שלא יודע, תוך בערך חודש קראתי כמעט שבעים ווליומים של ג'וג'ו, מהם 17 ביומיים (כל חלק 5). אחרי שיחה עם תומר שנבעה מהעובדה שהוא לא ראה מונסטר, התחלתי מאל ולראות אנימה יותר מקודם. הטרלתי את גיא. הוא הטריל אותי בחזרה.


אתם כולכם מדהימים, ולעזאזל אני רוצה להכיר כל אחד ואחת מכם יותר טוב. הפורום הזה הוא הדבר הכי טוב שקרה לי מאז שהגעתי למפקדה. תודה לכולכם.